מה עוד לא למדנו מאילן
או
החג שמראה שכל ישראל מאמינים
כי האדם עץ השדה לימדונו רבותינו, ראש השנה לאילן הוא במידה מסוימת ראש השנה לאדם במובנים שיכול להידמות לאילן.
העץ, התפתחותו, תכונותיו, ומה שמסביבו, יש בכל אלו הרבה חומר למחשבה ולימוד עצמי, רבים הם הענפים ויש הרבה מה ללמוד ולהתלמד מעץ השדה. ננקוט בכמה נקודות שנכון להבליט. וזאת מעבר לדברים שהתרגלנו
ללמוד מהאילן, כמו הצורך ביסודות איתנים כמו עץ. חשיבות השמירה בזמן ההתפתחות. והצימאון למים/תורה. עץ עושה פרי-הגידול וההתרבות של האדם. עץ יער צומח ישר לעומת עץ בודד, ללמדך את חשיבות הביחד. הממצא המדעי שאילן כל עוד הוא חי הוא מתפתח, אין מאוחר מידי בהתפתחות. ועוד. אך אנו נבליט עוד כמה נקודות שלא בהכרח קבלו את תשומת ליבינו.
אמונה וחזון
כל היצירה והתפתחותו של אילן מראשית תכנונו ועד לקטיפת פירותיו המתוקים, הם מסכת שלמה של אמונה
בתהליך, וחזון אחרית ההשקעה .
באחת הימים בהולכי ברחובות עיר שליחותי נתקלתי באיש בשנות המאוחרות לחיו שהעסיק את זמנו בגינתו וזרע עצים, וכשראני עובר עצר ואמר ספק לי ספק לעצמו "יש עדיין אנשים שמאמינים!" הבנתי שמדובר ביהודי טוב, נעצרתי ושאלתי אותו למעשיו כאילו לא שמעתי את דבריו, והוא נתן לי הסבר מפורט על נטיעת עצים וגידול פירות, ואז שאלתי אותו האם הינך בטוח שמהזרע יתפתח עץ!? ואפילו שכן יצמח האם זה כפי שצריך?! ואפילו שיצמח טוב מי ערב לך שפירותיו יצאו, הרבה אילנות לא מוציאים יבול, ואפילו שהאילן יוציא פרי מי סיפר לך שהם יהיו ראויים לאכילה ולא ישארו בוסר?! ואם נאמר שאתה לא דואז מכך ובטוח שיתבשלו כראוי מי ערב לך שיהיה מתוקים וטעימים?! ואז סיימתי ואפילו תזכה וכל זה יתגשם מאיפה הביטחון שתזכה לחיות ולהנות מפירותיך?? ואז הוא ענה בתוך כדי דברי אני מאמין!!!!
הגמרא מטיבה לתאר זאת בסיפור של אותו אדם שנטע עץ חרובים, אמר לו חוני המעגל: זה, לכמה שנים טוען פירות? אמר לו: לשבעים שנה. אמר לו: כלום ברי לך שתחיה שבעים שנה ותאכל ממנו? אמר לו: אני מצאתי את העולם בחרובים, כשם שנטעו אבותיי לי כך אטע
אני לבני. ע”כ. )תענית כ”ג( זהו סיפורו של איש עם המון אמונה אך בעיקר חזון.
ט”ו בשבט הוא ראש השנה לאמונה.
ועוד תובנה קטנה על הדרך; מסתבר שבאמת בכל איש חבוי אמונה שדוחפת אותו להאמין בתהליכים ארוכי טווח כנטיעת אילנות ועליו רק לתרגם זאת נכון.
פרי הדר
העיתוי והזמן שחוגגים את ראש השנה לאילן, הוא מרתק לכשעצמו. מחד נמצאים בעיצומו של חורף קר אפרורי ומסוגר. עין הבשר השטחית עודנה רואה את מראות החורף הטבעיים במלוא עוזם, עוד חודשיים חורפיים ארוכי ליל לפנינו. “עדיין רוב תקופה מבחוץ” )ר”ה י”ד ע”א(. ודווקא בעיצומה של התקופה הזו, ממשמש ובא יום ט”ו בשבט שקבעוהו חז”ל לראש השנה לעצים, יום הולדתו של הפרי, ראש השנה לפריחת האילן שמסמל יותר מכל את האביב הנעים והפורח מלא צבעים חיים של פרחים וצמחים מכל הסוגים. אין ספק שכל איש חושב, לו ההחלטה הייתה בידו, לא היה עולה בדעתו לציין יום זה, זולת היום בו ינשרו עלי הפריחה והפרי כולו מבצבץ ומתקלף מנרתיקו. אם כן ברור שסוד גדול טמון בעיתוי המעניין הזה, שאותו מלמדים לנו חכמינו, שפריחה פריצה וגדולה, יפה היא ואמיתית דווקא אם היא מגיעה מתוך אף וקושי. אף חכמתי עמדה לי )קהלת ב, ט.( אמר שלמה: כל תורה שלמדתי באף עמדה לי בימי זקנותי )עי’ בקה”ר(. הנשמה ירדה לעולם הגשמי והחומרי הזה, לא כדי שנברח ונפרוש ממנו ונסתגר במקום אביבי - תורה ויראת שמים, דווקא בחורף קר ומנוכר ומתוכו מתפרץ האור ומתגלה יתרונו כשהוא מן החושך. הפרי היחיד שנקרא “הדר” בתורתנו הקדושה, הוא האתרוג “הדר משנה לשנה”, ושורד את החורף ואת הסתיו ואף את החום של השמש. זהו פרי הדר ומושלם. זהו סודו המופלא שלהתאריך הלא מתאים לכאורה לחגוג את ראש השנה וההתחלה של יצירת הצומח הפירות והפריחה הרב גונית של העתיד.
כי ב”רבים” היו עמדי
עוד פרט קטן יש לשים לב אצל האילנות ושוב לנסות ללמוד מהם. הקב”ה הטביע בעולמו, שאילנות עושי פרי, לא גדלים בדד, אין בנמצא עץ פירות שצמח וגדל בודד בלי עצים כדוגמתו שסובבים אותו. ואם נרצה ללמוד מהם נצטרך לאמר גם אנו, לזכור ולא לשכוח, שכדי לגדול, לפרוץ, להוסיף, לפעול, ולהצליח להצמיח דור המשך פירות מתוקים, לבד זה לא ילך, רק בשילוב כוחות ובעוצמה של “רבים” נבטיח את דור העתיד.
