העניין המרכזי שעולה מהנושא הזה, הוא העדר היכלות של פרעה לבחור בחופשיות על דרך הטיפול בעם ישראל וזאת עקב הכבדת הלב שהיה לכאורה קורבן לה, מה שאומר שהעונש לו זכה לכאורה לא מוצדק כלל.
הרבה הקשו הרבה ניסו לענות על שאלה זו ודרכה לנסות להבהיר את הסוגיא המורכבת והעמוקה של בחירה ואמונה בכל יכול..
אך דומה שהביאור הוא:
בחירתו של פרעה לא הייתה על ה"מה" אלא ה"איך".
כלומר מה שיהיה זה כבר הוחלט לו לפרעה הבחירה היא באופן שזה יעשה.
משל למה הדבר דומה, איש נכנס לאוטובוס או למונית ומבקש שיביאו לביתו או למקום אחר, ועל כך כמובן יקבל הנהג את התשלום המגיע לו. וכשיגיע למחוז חפצו וירד מהמונית והוא יודה לנהג ויגיד לו שלום, יבוא חברו ויגיד לו שאין לומר תודה לנהג הרי שילמת לו ואין לו ברירה זאת העבודה שלו למה להודות לו!!
ברור שצריך להודות לו כי אמנם לבית הוא היה חייב להגיע, אך יכל לנהוג בפזיזות ובחוסר זהירות ויכל גם סתם להאריך את הדרך וכו.. כלומר שה"תודה" או השכר והעונש של פרעה היה על האופן שזה נעשה ולא על המעשה עצמו.
סיפור מצמרר ימחיש את הנקודה הזו:
מעשה בצאנזער רוב הרב יקותיאל יהודה הלברשטאם מצאנז קלויזונבורג בעל הדברי יציב שהיה במחנה הארור אושוויץ שם נספה עם אשתו ואחד עשר ילדיו, ובמחנה עצמו, אישיותו ומנהיגותו השרתה על רבים מאוד מיהודי המחנה אמונה וביטחון והיה למורה דרך וחיזוק התקוה למאמיניו ושומעי לקחו.
באחת הפעמים נכנס אחד מהמפקדים הנאציים ימ"ש ורוח רעה ואכזרית הייתה עימו והוא ביצוע מעשה רצח נורא ואכזרי במיוחד גם ליושבי מחנה אושוויץ דאז שהיו רגילים בגרוע מכל, ואז באורח מפתיע פרץ הרבי בבכי נורא וקורע לב וכמובן אחריו כולם נשברו והתייפחו והזילו מעיינות דמעה, אז ניגשו כמה מחסידיו לאדמו"ר ואמרו לו - לימדתנו רבינו - שהכל בידי שמים והרשעים הארורים שלוחי ההשגחה המה, וזה מה שמחזיק אותנו כנגד היאוש ומה פתאום הרבי בוכה, ההרגשה היא שהענף שכולנו ניתלים בו נתלש!?
ענה הרבי בכאב את המשפט המדהים הזה: אין אני בוכה על עצם מעשיהם של של הנאצים, כל רצח מכוון מלמעלה, מה שמפריע לי זה האופן בו הוא נעשה את זה לא ביקשו משמיים זאת כבר אכזריות נאצית טהורה על זה הם יתנו את הדין!
לקח:
אנחנו בחיים לא נשפטים אלא חולשות כאלו ואחרות הגורמים לנו למעוד, הבחירה החושפית תהיה על הדרך בה זה יקרה.
שבת שלום
