סעודה לפני מנחה

ברצוני לשתף את תלמידי חכמים שבכם לשאלה שקצת מטרידה אותי לאחרונה והיא, איך אפשר לאכול סעודת שבת לפני תפילת מנחה, הרי רוב בתי כנסיות של אנ"ש גומרים תפילה לאחר חצות היום ומשהגיע זמן מנחה גדולה אסור לאכול סעודה קטנה וגדולה? עניין זה שייך עם בסדרי הישיבה שנגמרים בדרך כלל בשתיים ואז אוכלים ובשלוש מנחה

והאמת דיש לחקור מה סובר רבינו על אכילה לפני מנחה שנחלקו הרמ"א והמחבר ולדעת הרמ"א מסתבר שמותר וצ"ע שיט רבינו שהרי כידוע אין הלכות מנחה בשוע"ר, רק שרבינו כתב בהלכות מוסף את המובא בסידורים שלנו לפני מוסף שם משמע מלשונו כדעת המחבר וז"ל: מותר לטעום אחר תפילת שחרית קודם תפילת המוספין כמו שמותר לטעום קודם תפילת המנחה משהגיע זמנה.... ופת כביצה ולא יותר ע"כ

ומשמע ברור שאין לאכול סעודה אפי' קטנה לפני מנחה וצ"ע... וכמובן שאיני נכנס לקידוש לפני מוסף שזו עוד סוגיא סבוכה

צ"ע פרשת חיי שרה

ואלה שני חיי ישמעל מאת שנה ושלושים שנה ושבע שנים פירוש רש"י למה נשנו שנותיו של ישמעל כדי ליחס שנות יעקב, פירש בשפתי חכמים שלא תאמר שכולם שוים לטובה כמו אברהם ושרה

וקשה הא פירש רש"י לעיל דישמעל עשה תשובה, וכן כאן פירש דנאמר בו "ויגוע" שהוא לשון מיתה בצדיקים, ומדוע לא נאמר ששנותיו דישמעל גם שוים לטובה, ואם משום שטעם טעם חטא לפני חזרתו בתשובה הרי עם אברהם הכיר את בוראו לדעת הרמב"ם כשהיה בן ארבעים ושמונה? (ואין לחלק שאברהם לא חטא כי לא הכיר את בוראו משא"כ ישמעל שידע והתכוון למרוד, שהרי המדובר הוא להשוות לטובה ואין זה משנה אופן הרע, שאם אצלו שוים לטובה ה"ה גם לישמעל, ובפרט שרק בתשובה כתוב שנהפך לזכיות) וצ"ע

קלאץ קשיא: רש"י כ"ד ל"ט... אמר לו אברהם בני ברוך ואתה ארור ואין ארור מדבק בברוך וצ"ע שלכאורה ארור מצידו כן מדבק לברוך, רק הברוך לא יכול להידבק בארור,

א"כ הלשון צ"ל אין ברוך מדבק בארור ולא הפוך

עוד מן הארכיון

סגולות לזכרון: סח הרה"ג הרה"ח הרב מרדכי-שמואל אשכנזי, רבו של כפר-חב"ד ('כפר חב"ד' גיליון 685, ערב סוכות תשנ"ו, עמ' 21-23): כשלמדתי במונטריאל בשנת תשי"ט נכנסתי בפעם השנייה ל'יחידות'. ב'יחידות' ביקשתי מהרבי ברכה ליום ההולדת וכן עצה לזיכרון. הרבי אמר לי: הסגולה לזיכרון היא - א) לשמור על בריאות הגוף; ב) להסיח דעת מכך שכאילו לא זוכרים. והרבי הסביר לי: כשמישהו מחדיר למחשבתו שהוא לא זוכר טוב - זה עצמו גורם לאי זיכרון

הבחור הזעצער: "בעבר היו כותבים "הבחור-הזעצער העוסק במלאכת הקודש". גם אם העוסק במלאכה זו הי' יהודי זקן, היו קוראים אותו "בחור-הזעצער", כי היו בוחרים אותו, וגם הי' צריך להיות בעל-כח (כבחור) לעסוק במלאכת הקודש" [תורת מנחם תשי"ג - מטו"מ אות ה].י

כינוס השלוחים

לרגל כינוס השלוחים הקרב ובא אבקש מכולכם לכתוב ולשתף אותנו בווארטים ותובנות על שליח שליחות ומה שמסביב

מה בין שליח לשליח

כידוע בשנים האחרונות הרבי הכריז שכל עם ישראל נקראם שלוחים, ואז עלתה הטענה הלכאורה צודקת של השלוחים המוסרים את נפשם בקצה העולם שתמיד ידעו שהם ה"בן יקיר" ופתאום במה נבחרו......י

חשבתי תמיד לתרץ זאת ע"פ חקירתו הידועה של הראגטשובער בעניין שליחות, האם שליח מקבל את שמו רק בעת מעשה השליחות, כמו מסירת הגט וכדומה.... ובזמנו הפנוי הרי הוא לעצמו לא משעובד למשלח

או שמא ברגע שהוא מונה ע"י המשלח הרי זהו שמו ומקבל מהות של שליח גם כשהוא אוכל ויושן.....י

ועפ"ז י"ל שאכן כל עם ישראל שלוחים ל"מקום" בשעה שעושים דירה לו ית' ע"י מצוה או כל מעשה חיובי, אך מי שזכה ומונה ע"י כ"ק אדמו"ר הרי שזהו מהותו כל הזמן ובכל מצב!. זכות שהיא חובה...... כמובן

מה דעתכם

כמה פנינים

מצאוהו חבריו את אחד העם והנה הוא יושב בביתו ופניו נפולות, וישאלהו לדעת על מה זה, ולא אבה ליבו לשתפם, ויפצרו בו רבות, ויען: מיין טאכאער גייט ארויס מיט א שייגעץ (ביתי יוצאת עם גוי) ויתמהו בו חביריו:ר' אשר!!אפשר הרי לגייר אותו ??? ויאמר: איך בין נישט א פרומר איד, ביי מיר א גוי איז א גוי (אינני חרדי אצלי גוי הוא גוי)י

השבוע י"ג חשון היה היאהרצייט של הרז"א כידוע הרז"א נהג להדליק סגריותיו עם סוף הסיגריה האחרונה פעם נכנס הרז"א לשטיבל ואין בפיו פאפיראס ויהי לפלא בעיני הנוכחים לאחר זמן מה שלא ראו החסידים סיגריות בפיו א' החסידים נאזר עוז לבקשו על מה ראה להפסיק פיטום הקטורתןיען: כל זמן שהייתי בעה"ב על הסיגריה היה בסדר אבל ברגע שהרגשתי שהסיגריה מתחילה להיות בעה"ב עלי. מיד הפסקתי

בקרוב מאמר נוקב

אפרסם פה מאמר רגיש במיוחד בעניין השליחות והשלוחים עניין זה עורר וויכוחים סוערים עם "שלוחים" בכל מיני מקומות, אבקש את דעתכם

צ"ע פרשת וירא

איתא במדרש, שבשעה שעמד הקב"ה לתת את התורה לישראל באו המלאכים וטענו תנה הודך על השמים "טענתם היתה שבתור עליונים ,להם מגיעה התורה ,ולא לתחתונים( בני ישראל )השיב להם הקב"ה תשובה ניצחת והלא אכלתם בשר בחלב אצל אברהם" ובזה דחה טענתם עד כאן דברי המדרש

לפי מדרש זה תקשי (שבלא מדרש זה יש לומר שהקדימו חלב לבשר שלא צריך הפסק מעיקר הדין) איך הכשיל אברהם את המלאכים בבשר וחלב, הרי קיים כל התורה כולה ואפילו ערובי תבשילין ואיך נכשל בלפני עיור לא תתן מכשול

אלא אם תאמר שחשב שערבים הם כמו שכתב רש"י שם שלכן ביקש שירחצו רגליהם שמא ישתוו לאפר רגליהם לעבודה זרה, ולכן לא חשש להאכילם תרעובת בשר וחלב. אבל עפ"ז צריך עיון שהרי הוא צוה לשרה לושי ועשי עוגות ואומר רש"י ולחם לא הביא לפי שפרסה אשתו נידה ולא רצה שתטמא את הלחם, ולכאורה אם סבר שערבים הם הם מה חשש אברהם הרי באם בשר וחלב לא הפריע לו כ"ש לחם טמא שזה רק חומרא וצ"ע

ואגב מילתא יש להעיר שהרי אסור להניח בשולחן בשר וחלב יחדיו בלא היכר עיין ביו"ד קפ"ט ואיך לא הקפיד אברהם, ואולי י"ל שדברי הפסוק והוא עומד עליהם, הוא שאברהם שימש כהיכר ושמירה לבל יתערבבו האיסורים, כמו שבשבת התירו להשתמש לאור הנר ואין חשש שמא יטה אם נמצא משהו עליהם כשומר

פנינים מן הארכיון

להאר"י ז"ל היה חולי מעיים רוב שנותיו הקצרים כך מצאתי כתוב בערוך השולחן או"ח סימן כ"ה סעיף סע"ק ח

כנגד הטענה שמי שאין לו סמיכה לא לרב ות"ח ייחשב, כתב בשו"ת שואל ומשיב רביעאה חלק ג' סי' מו'. בושני מכם רבנים המערערים, וכי תלמיד חכם גדול חובר חיבורים מחוכמים יצטרך להורמנא שלכם

כשמביאים פסוק ואינו משלים אותו כותב וגו.., וכאשר מביא מאמר מדבריהם ואינו משלימו כותב וכולי מובא בפתח דבר מכ"ק קדושת אדמו"ר למפתח העניינים דספר התניא, בשם התשבי ערך "גמר". והטעם שכך כותבים כותב שם, ע"פ מרז"ל כל פסוקא דלא פסקי' משה אנן לא פסקינן לי', ולכן אומר שיגמור

בספר מדגל עוז כתב בשם אדמו"ר האמצעי נ"ע שהתבטא ביחס למאורע המבהיל שקרה שם, ואמר בזה הלשון: מה אעשה ואתם שומעים שקוראים לאבא בשם "רב" והנכם שותקים שער המעשה אות צ'. ובספר כללי הפוסקים וההוראה כלל עד' הרשה, דלכאורה ע"פ המובא בצ"צ בכמה מקומות, (לדוגמא בחי' ח"ב מהדו"ח, קצ"ה ע"ב אות מב', שמציין שם במ"פ לשולחן ערוך הרב,) מפורש בשם שו"ע הרב, ובמבוא לקונטרס השולחן לגר"ח נאה שם טוען הוא לזיוף מהבחור הזעצער, עיי"ש

מה למדנו בישיבה???י

מה מצטייר אצלכם כשאתם שומעים את המושג "רב ותלמיד"?י

המושג רב ותלמיד מצטייר במוחי כדבר עתיק או במקרה הטוב כמשל ל.....,י
מה איתכם? כנראה אותו הדבר. כן אני חושב שאף אחד לא יחלוק עם העובדה שאין (אצלנו לפחות) את המציאות הזו. ואפרש שיחתי

באו ננסה לנתח קימעה את המושג הזה, ומתוך זה להבין מה מתוכו לא מיושם היום, ובכן בעיון שטחי במקורות נמצא שהתלמיד למד את רוב חכמתו אצל רבו (מעניין לדייק למה לא אמרו חז"ל רוב תורתו, והביאור בפשטות שלא ע"י התורה שהוא מקבל הוא נהפך לרבו אלא ע"י חכמתו כלומר שהוא מקבל את מוחו והלך משבתו של הרב, אז הוא נהיה רבו)י

ועד שחז"ל אמרו שרק בשנה הארבעים ללימודו אצל רבו קאי איניש ויורד לדעת רבו. (שמובן ששנת הארבעים היא לא השנה האחרונה) ואין הכונה על הבנה גרידא כמובן, אלא הוא ירש את אופן לימודו, ומהלך מחשבתו, ומובן שעל רב כזה חלים על התלמיד כל הלכות כבוד רבו המבוארים ברמב"ם ובשו"עכן כך היה פעם בזמן חז"ל. למדו אצל אותו רב במשך שנים רבות עד שהתלמיד קנה כביכול את מוח רבו

אחר כך נוצר גם מצב של תלמיד מובהק גם בלי נוכחות הרב, למשל שיטת ר' חיים, או טלז ויש את הלימוד הליטאי, "עיון" והדרך החסידי הונגרי "בקיאות" ועוד המון דרכים לדרך הלימוד, שהם כבר לא קשורים לאיש המלמד זה עתה, אלא הדרך סוללה ע"י מחולל השיטה ובישיבתו כל מוסרי השיעור הולכים בדרכו, כך היה בישיבות שראש הישיבה ומחולל הדרך הוא הנהיג את הישיבה והפך לדרך אשר כולם ילכו בה.....י

לא נאריך איך כל זה מתפתח שם, אלא נעבור למגרש שלנו. הרבי רש"ב "ניסה" להנחיל דרך מסויימת בלימוד, הובאה בקוטנרס עץ חיים, אך לדאבוננו, וכפי ששמעתי בשם ר"י כפר חב"ד הגר"י כץ שיח' שניסה ללכת בדרך זו, שאין הדבר בגדר היכולת, ולדעתי גם הרבי הולך בדרך קצת אחרת מהרבי הרש"ב, כי הרבי כותב באחד ממכתביו שצריך געשמק בלימוד, ואת זה אפשר רק בדרך הפלפול והסברא...י

עכ"פ לדעתי נוצר מצב שאין שיטה אחת בישיבות חב"ד, אלא כל השיטות והדרכים מצאו את מקומם בישיבותינו, הכל תלוי בראשי הישיבה.. אם מדובר על תלמידי ר' יוסף גולדברג ה"ז שיטת ההתמקדות במילים, אם מדובר על ר"י שלמד "שם" (ליטאים) אז כמובן שזה מה שהוא נותן, וכך הלאה... רק מצב זה לדעתי יצר מצב של חוסר שיטה וגישה בריאה ללימודי הסוגיות בישיבות וזה גרם לשטחיות קשה בלימוד הגמרא..י

אך לדעתי בעיית הבעיות שלשמה אני כותב מאמר זה, (אחרי דיונים רבים עם מנהיגי הישיבות)היא, שכל זה היה סביר אם לפחות באותה ישיבה עצמה הרצף של שלוש שנים היה בשיטת ראש הישיבה, כלומר אם זה בדרך הפלפול אז כל מגידי השיעורים היו הולכים באותו דרך, או האידיאל היה שנמצאים אצל אותו מגיד שיעור שלוש שנים, כנהוג בעולם הליטאי, אבל המצב הקשה השורר כיום הוא שכל שיעור הבחור נחשף לסוג חדש של לימוד... למשל ישיבה כמו מגדל העמק, בשיעור א' אתה נחשף לאחד שיכול לפלפל שבוע על מילה אחת ברש"י, שיעור ב' עומד בפניך בקי עצום שמשחק עם כל הש"ס כולו ומשתדל לרדת הלכה למעשה, שיעור ג' ראש הישיבה שמוסר שיעור מנומק ועמוק ומאיר בצורה מדהימה את הדף המקומי עם מפרשיו. מסקנה הבחור החבד"י משתתף בתיאטרון לימודי למשך שלוש שנים, ואם הוא מוכשר הוא הבין אם לא.......י

התווכחתי לאחרונה אם ר"י באמריקה שטען שהבחורים אצלו מחליפים ישיבות כל שנה, ואמר שזה לא סביר וכו.... ואני טענתי שהצדק עימו היה באם היה מדובר בישיבה ליטאית, כלומר בחור שמחליף ישיבה הוא בעצם מחליף את דרך הלימוד, אבל אצלך כל שנה מחליפים ישיבה.... כל מגיד שיעור זה שיטה חדשה, א"כ מה רע לבחור בעובדה שמחליף את מקום לימודוויש עןד להאריך בנושא כאוב זה אשר משוכנע אני בלי ספק שהוא מרכיב מרכזי בחוסר הלמדנים, והייתי אומר בחוסר הרצון להפוך לכזה, וכל זה במחנינו דווקא

וזה עדיין בלי להכנס בבעיה הכ"כ קשה של חוסר החומר הממשי איתו יוצא כל בחור אחרי שנות לימוד מפרכות, כלום ממש כלום, ועוד חזון למועד

מה אתם אומרים

בלוג מן התורה מנין? ברוח הבלוג

ב"ה

שלום וכט"ס לחברים הנכבדים בבלוג

ברוח הבלוג אכתוב כמה מילים כפתיחה

רבא היה אומר מילתא דבדיחותא תחילה ובדחי רבנן". מקורות: תניא פ"ז, לקו"ש בכ"מ - לא מצאתיו לע"ע בש"ס

:

בלוג מן התורה מנין ?

א) "בלוג, הקפידה עליו תורה" (תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף סא ע"ב

ב) "בלוג, מוגש בגלל עצם" (תלמוד בבלי מסכת מנחות דף נט ע"א

היות ולא מצאתי איזה 'מדרש פליאה' [ שמוליק (: ] על פרשת השבוע

אכתוב להלן כמה ווארטים חמודים הקשורים לפרשת השבוע פ' וירא ובדחי רבנן

‏ כעת חיה והנה בן לשרה אשתך" - חסיד עשיר, שהיו לו בנות רבות ובן לא היה לו, עלה אל הרבי שלו בבקשה שיחון אותו בבן

זכר, והגיש לו "פדיון" הגון בסך ב"ן זהובים. נטל הרבי את ה"פדיון", נכנס לאן שנכנס, ועשה מה שעשה, יצא ואמר לחסיד: לך לשלום, כעת חיה ולאשתך בן. לשנה אחרת ילדה אשתו של החסיד תאומות. בא אל הרבי בטרוניה. אמר לו הרבי: אמנם כן, ראיתי בשמים אותיות בן, אך לא שמתי לב לשני תגים קטנים עליהם: ב"ן - ב' נקיבות... ע"כ

----

זעקת סדום ועמורה כי רבה" - מדוע 'זעקת' ולא 'צעקת' ? - כי בסדום אין 'צדיק'... ע"כ

----

הכצעקתה" - "ורבותינו דרשו, צעקת ריבה אחת שהרגוה במיתה משונה על שנתנה מזון לעני כמפורש בחלק.(רש"י)

כשעלה ר' לוי"צ מברדיצ'ב על כס הרבנות, התנה עם ראשי הקהילה שלא יצטרך להשתתף באסיפות פרנסי הקהל, אלא כאשר ירצו לתקן תקנה חדשה. פעם אחת קראו את הרב לאסיפה, והוצע בה לתקן תקנה שלא יוכלו עניים ממקומות אחרים לחזר על הפתחים בעיירתם. אמר להם ר' לוי יצחק: והלא התניתי עמכם שלא תקראוני לאסיפה, אלא אם תרצו לתקן תקנה חדשה? תמהו הפרנסים ואמרו: רבנו, והרי באמת רוצים אנו לתקן תקנה חדשה! אמר להם: זו לא חדשה היא, שכן כבר בסדום הייתה נהוגה... - מוגש כחומר למחשבה לקראת כינוס השלוחים העולמי

----

בעז"ה נוסיף ונעדכן בחידושי תורה ודברי חסידות העולים על שולחני. בימים אלו אני עוסק בסוגיא דדין 'שליחות' בקידושין דף מ"א והלאה, באם מי ממכם למד הסוגיא כדבעי ויש לו מה לחדש בנושא, אשמח אם יעלה על הכתב

אסיים בווארט של הרבי מקוצק: הרבי מקוצק היה אומר : לכל יהודי צריך שיהיו שני כיסים. באחד יחזיק את

"בשבילי נברא העולם", ובאחר - "ואנכי עפר ואפר"... ע"כ

----

בברכה, ש"ש

כמה דברים שאולי לא ידעת

ומאי דטעין משום ושונא מתנות יחיה, זהו זהירות בעלמא בדור הזה ורובא דרובא ידם פשוטה לקבולינהו בשמח' למתנו שו"ת חיים שאל חלק א סימן עד ד"ה מב

אין ללבוש חלוק מכובס שלא עברו עליו שמונה ימים אחר שנתכבס, שהכינים הראשונים חוזרין וחיים, וקשין לצרעת שוע"ר הלכות שמירת נזקי גוף ונפש ובל תשחית

הרבי שלל את הביטוי האנגלי ל"שואה" - האליקאסט התועדויות תשמה א' עמ' 1045

בספר פתחא זוטא על חגיגה דף ט' מביא בשם גדול א', דהיכא דהמורה טעה באיזהו שאלות מהוראות איסור והיתר גרע יותר מאילו טעה והכשיר איזהו דבר שלא עפ"י דין, כיון שבגרם להאכיל טריפות ר"ל הוי רק עבירה ותשובה ויום הכיפורים מכפר, משא"כ מי שהחמיר והטריף דבר כשר הוי עבירה שבין אדם לחברו ואין יום הכפורים מכפר. והוא פלפל ע"ז

מסר לקוראים ולמתעניינים

לכל קוראי בלוג זה, אשר לוקחים מזמנם לבקר בהיכלי, חן חן לכם ואשתדל לספק את סקרנותכם

ובכן זה מה שתראו ותקראו במסגרת הבלוג הלזה

אשאל אותכם למשל מה ילדינו יודעים על ר' זושא מאניפולי, או מי זה פנחס קוריצ'ער, למה הבורות שולטת בחדרים שלנו כ"חסידי חב"ד". נדבר יחד גם על כוכב אחר שנקרא "שאגת אריה"" רבי עקיבא איגר" או "כף החיים" ואפילו "משנה ברורה", אין לילדינו מושג בדמויות אלו

יש לי גם מה לומר על המתרחש בישבותינו ... אויש כמה יש לי בבטן, נברר האם כדאי שיהיה מגיד שיעור אחד לכל מהלך הישיבה, האם אפשר היום לקבל שיטה בלימוד, נברר איך הבחורים שלנו לא מתביישים ליצור מחלוקת בין רבינו יונה לר' חיים בריסקער, או למצוא סתירה בין תוס' הראש לתוספות שלנו בגמרא, אין לכם מושג מה אני חושב על המשפיעים שלנו, האם לתבוע מהבחורים אהבה בשרית לרבי, או לדבר על שמירה מכל מיני איסורים וד"ל,ועוד ועוד

נספר לכם ונשתף אותכם בהירהורים מקוריים בענייני שלום בית,בכותרות- הצניעות מול הצביעות, ה"בגדים" מסתירים או מחפים, סטיה או סקרנות, זוגיות מחושבת או זורמת.... ועוד הרבה נושאים כמו חסידישקייט מול איידלקייט ובלי סוף מחשבות

אוסיף פה ושם כמה פנינים שנמצאים באמתחתי בענייני הלכה ושונות, ווארטים ורעיונות על ענייני היום ועוד

קיומה של במה זו וחיותה היא ההיענות והדיאלוג הערותיכם ופירגונכם.. תקוותי לשגשוג והנאה

הזמן גרמא

בפרשיות אלו עוסקים אנו במצות מילה, על כן ברצוני לשתפכם בקושיא שאין לי עליה פותר המספק

נודע סיפור המובא בש"ס מנחות על דוד מלך ישראל שנכנס לבית מרחץ וראה עצמו ערום, אמר אוי לי שאעמוד ערום בלא מצוה, וכשנזכר בברית שבבשרו נתיישבה דעתו

ונפשי בשאלתי, א' מה עם מצות הפאות והזקן (אף שמצות אלו הם רק לאו היינו לא לגלח ואין בזה קום ועשה, אבל עדיין אינו ערום בלא מצוה) או אפי' תורה שלמד איפה כל החסד שגמל ודאי שזה עימו

וראיתי להחתם סופר שמיישב באומרו, דכל מצוה ע"פ רוב שייך שנעשתה עם נטיה כל שהיא, וע"ז קבל דוד המלך שחשב שכל מצוותיו נגועות בחשבונות זרים מעימו ית', אך כשנזכר בבריתו שמח דזה וודאי שלא לא נגוע בנטיות

אך זה חכם יתקרי אבל מה כל זה קשור לבית מרחץ, מחשבה כזו יכולה להתעורר באמצע תפילתו של דוד, או באמצע שיעור וכדומה

ועוד אתמה בסיפור דוד, סיפור זה קרה כנראה (לפני העיון) באמצע חייו, א"כ אחד מן השניים

או שלא נכנס לבית מרחץ עד אז, או שלא עלה בדעתו מחשבה זו, בין כך ובין כך צע"ג

מה אתם אומרים

פנינים מהארכיון

שירים עבריים או לועזיים, שענינם שלילי – גרע העברי מהלועזי רמב"ם פהמ"ש אבות פ"א מי"ז

אמר ר' נחמן [מברסלב]: העולם טועה בשתיים. חושבים שתלמיד חכם אינו טועה אף פעם, וחושבים שאם טעה שוב אינו תלמיד חכם

כתב בספר פלא יועץ, האוכל יותר מכדי סיפוקו, א. עובר בבל תשחית, ב. מאבד זמן האכילה, ג. זמן היציאה, ד. אם יתקלקל האיצטמוכא, יהיה טרוד

בשם הרה"ק הדברי חיים מצאנז: הסיבה ששייר הקב"ה ממי המבול, שנעשו מהן מרחצאות מרפא כחמי טבריה וכו' – הוא כדי שכאשר בני אדם יתמהו מדוע עשה הוי' ככה, להביא מבול לעולם. יראו את הנהגת בני אדם כפי שהיא רח"ל במקומות אלו, ויבינו וכו