בפרשיות אלו עוסקים אנו במצות מילה, על כן ברצוני לשתפכם בקושיא שאין לי עליה פותר המספק
נודע סיפור המובא בש"ס מנחות על דוד מלך ישראל שנכנס לבית מרחץ וראה עצמו ערום, אמר אוי לי שאעמוד ערום בלא מצוה, וכשנזכר בברית שבבשרו נתיישבה דעתו
ונפשי בשאלתי, א' מה עם מצות הפאות והזקן (אף שמצות אלו הם רק לאו היינו לא לגלח ואין בזה קום ועשה, אבל עדיין אינו ערום בלא מצוה) או אפי' תורה שלמד איפה כל החסד שגמל ודאי שזה עימו
וראיתי להחתם סופר שמיישב באומרו, דכל מצוה ע"פ רוב שייך שנעשתה עם נטיה כל שהיא, וע"ז קבל דוד המלך שחשב שכל מצוותיו נגועות בחשבונות זרים מעימו ית', אך כשנזכר בבריתו שמח דזה וודאי שלא לא נגוע בנטיות
אך זה חכם יתקרי אבל מה כל זה קשור לבית מרחץ, מחשבה כזו יכולה להתעורר באמצע תפילתו של דוד, או באמצע שיעור וכדומה
ועוד אתמה בסיפור דוד, סיפור זה קרה כנראה (לפני העיון) באמצע חייו, א"כ אחד מן השניים
או שלא נכנס לבית מרחץ עד אז, או שלא עלה בדעתו מחשבה זו, בין כך ובין כך צע"ג
מה אתם אומרים
5 תגובות:
סתם הערה קטנה בקשר לשאלה שלכאורה לא היה ערום ממצות כי היה לימודו שמואל בלימוד תורתו באותו זמן לא היה נמצא כי בבית המרחץ לא לומדים וגם לא לגלח זה לא מצות עשה זה לא תעשה
כמו שהערת שהגילוח הוא מצוות לא תעשה, ובאם נאמר שמצוות לא תעשה מקיימים רק כשאפשר לו לעבור ואינו עובר, א"כ מובן שלא מצא מצוה, כי לא הייתה לו האפשרות אז לגלח.
ולימוד התורה וכו', אינו נוגע כאן לעיניינו שחיפש מצוה שעושה עכשיו (שתצילהו ותשמרהו, ) ולא מצוה שעשה פעם. [אך צ"ע שהרי לימוד תורה 'מגנא ומצלא' גם שלא בשעת הלימוד ?]
לא מודייק הרב נתנאל
דוד מלך ישראל לא חיפש לקיים מצוה בבית המרחץ אלא "לא להיות ערום מן המצוות" ולכן קמה שאלתי וגם ניצבה שפיאותיו וזקנו עמודו לו לכאורה לעניין זה
אף שחילוקך נכון באופן כללי
האמת היא כשאמר יש לי את הברית מילה במרחץ הוא כמובן דיבר על זה כי לאחרים זה לא ממש מצוה שעל הגוף בעצמו וחוץ מזה הברית מילה היא ברית בין השם לאדם ולא כל האחרים זאת אומרת כל התורה אשר למד כל חייו וזקנו ופאותיו אלו לא ממש מן הגוף אלא שכל מצוות אלו לא היו ברית עם השם ולכן כשהוא נכנס לבית המרחץ אמר מה הברית כלומר הצוה ביני לבין השם כאן הוא הברית מילה
הוסף רשומת תגובה