יום ראשון, 11 בנובמבר 2007

תגובה ל עלי ועל צוארי

ב"ה כ"ד מרחשון תשס"ח
..................................
שמואל הקטן: חשבתי ושוב חשבתי ביררתי ושאלתי, זה אומר הרבי הבטיח עלי ועל צווארי, זה אומר שזה בכלל עניין השייך לאמונה, הגדיל לעשות אחד השלוחים וקבע שזה הצע"ג של דור השביעי!!..אני חושב שהבנתי הכול, (כן זה מצחיק אבל זו היא תחושתי) אינכם מוכרחים כמובן להסכים איתי, אך לדעתי זו תובנה מהפכנית, שמסבירה את הנ"ל, ויכולה לחולל שינוי בחינוך העתידי של ילדינו, לא רק אם אנחנו שלוחים. לדעתי הכל נעוץ בשאלת השאלות הכ"כ נוקבת!. הרי בקרוב הרבי מתגלה, לו יצויר שאז יוצא הוא בהצהרה שמאשרת לכל השלוחים המעוניינים לחזור לצור מחצבתם הרשות נתונה להם..... כמה יחזרו, מי יחזור ומי יעדיף להשאר.....ועל כך בפרק הבא
...................................
בקשר עם מה שנכתב כאן בימים האחרונים על חינוך ילדי השלוחים
דלכאורה מצד אחד הרבי אמר שחינוכם 'על הכתפיים שלו' וכיצד יתכן שיש ילדי השלוחים שלא התחנכו כדבעי ומצבם לא בכי טוב בהנהגה, בהשקפת החסידות, ידיעות בלימוד וכולי ( אגב, את הלשון 'עלי ועל צוארי' אמר על שלוחי אה"ק משנות לו-לח) י
..................................
ברצוני להעיר ולהאיר בענין, קודם כל יש ליזהר בהגדרה ש"זה הצע"ג של דור השביעי" או ש"זה ענין של אמונה" (האם אמונה זה דבר חלש?), אני כשלעצמי הייתי אומר, שהצע"ג הוא אולי על האמונה של בעל המימרא -"זה אומר"(?) "זה ענין של אמונה"! והצריך עיון הוא: כיצד ב'דור השביעי' שהאמונה מתפרנסת ע"י הרועה הגדול ומשום מה לא זכה להתפרנס ממנה. ודו"ק
..................................
האמת שזה אכן ענין של אמונה אמיתית ברועה הדור שלא עזב צאן מרעיתו ודואג על כל הקורה עם ילדי השלוחים כפי שדואג לשלוחים עצמם ולהצלחתם בגו"ר, והא גופא הרי עצם ענין השליחות כל קיומו ומהותו הוא ההתמסרות והביטול לנשיא הדור כ"ק אדמו"ר, שהרי לולא זאת מדוע נוסעים למקומות נידחים שהקשיים שם קשים מנשוא? באם אין אמונה במשלח מהיכן שואבים הכוחות להתמודד
.................................
בנוגע לעצם הענין, אין ספק שזה אכן קושי גדול מאוד וההתמודדויות בחינוך עמם בד"כ לא פשוטים
יחד עם זאת כשהרבי אמר שזה על הכתפיים שלי מה הפירוש? וכי התכוון שאין צורך לחנכם ולהדריכם כי הוא מחנכם בשלט רחוק והוא ידאג שיתפללו וילמדו כל יום והוא ידאג שיגידו 'מודה אני' ויקבלו ידיעות בלימוד
הרי זה ברור שלא כך
................................
אלא על דרך המבואר בתו"א ומובא אין ספור פעמים באגרותיו של הרבי, הנותן צדקה לעני (או שנותן מזמנו ומסייע לזולת בלימוד) 'נעשין מוחו וליבו זכים אלף פעמים ככה'. והרבי תמיד מציין לדברי הצ"צ שזהו 'בלי גוזמא' אלא כפשוטו אלף פעמים, מה שלוקח לו ללמוד אלף שעות יצליח ללמדו ולהבינו בשעה אחת. והרי ברור שבמה דברים אמורים שאכן לומד שעה אחת!.. באם גם את אותה השעה אינו לומד אזי אין הוא מובטח ולא כלום ואין על מה לדבר
................................
כך גם בענין חינוך ילדי השלוחים, זה ברור שהפוטנציאל והאפשרויות בחינוך ילדי השלוחים הוא אדיר שהרי הילד נולד וגדל לתוך עבודת ה' ואוירה של תומ"צ 24 שעות ביממה ומאז שיצא לאויר העולם מריח ריח מס"נ והקרבה עבור הזולת*, וכי זה ענין של מה בכך? מידות טובות ואכפתיות לזולת הוא ענין שכל הורה היה רוצה להשריש בילדיו וכאן הם נולדים וגדלים עם זה באופן טבעי. אין כל ספק שילדי השלוחים הם ילדים מזן אחר. ועל כך הרבי אמר: אם תחנכו ותשקיעו בהם תראו פירות באופן נפלא ויוצא דופן יותר מאשר ילדים שאינם של שלוחים שהרי הם מזן אחר. הם 'כמותו ממש'. שעה של חינוך אצלם שווה אלף פעמים ככה! בלי גוזמא, כפשוטו. אבל הא פשיטא שאם השליח לא יעשה כלום ויושיב אותם על הכתפיים וישאיר אותם לשבת שם זה לא יצליח. אדרבא, על אחריותו של השליח שמכורח הנסיבות שמוכרח הוא להתמסר לשליחותו והעבודה רבה, עליו מוטלת החובה-חוץ מזמנו האישי של השליח שצריך להשקיע בילד כאבא- להצמיד לילד מדריך, בחור או אברך שיכוונו וילמדו עמו, אם דרך הטלפון ואם פנים אל פנים. ורבים העושים זאת ורואים הצלחה. וכעת המל"ח משקיע בזה כוחות רבים כידוע
...............................
שמעתי פעם שליח פיקח שהתבטא: הרבי אמר שהם על הכתפיים שלו, אם כן אני צריך לדאוג שהם ייראו יפה שם על הכתפיים שלו... י
...............................
בקשר למשפט האחרון שהוא 'שאלת השאלות': "הרי בקרוב הרבי מתגלה, ואם הרבי ייצא בהצהרה שאפשר לחזור מי יחזור ומי ירצה להישאר". קודם כל אם הרבי מתגלה ודאי שאיירי בביאת משיח שהוא הזמן ד 'וראו כל בשר' 'ומלאה הארץ דעה את הוי' ואין צורך בשלוחים. וממילא אין צורך אפילו בהצהרה שכזו. ולגופו של ענין, בודאי שיש כאלו שהיו אולי רוצים לעזוב כיום את השליחות שהרי 'אין דיעותיהם שוות' וממילא אין התקשרותם שווה
...............................
אבל עצם החקירה בענין קצת צורמת. לדעתי יש להמליץ על עצם החקירה, את הסיפור הידוע שהרבי סיפר על 'הרבי דער שווער' שפעם אמרו לרבי הריי"צ שיש א' שלא רוצה לתת צדקה בלילה כי כתוב בשו"ע שאין נותנים צדקה בלילה, הרבי הריי"צ אמר שמסתמא אותו א' לא נותן צדקה גם ביום... וד"ל
.......................................
זו דעתי! מה דעתכם? י
.......................................
...................................................
*
בד"א שאכן השליח עוסק רק בשליחותו והאוירה בבית היא אכן כך. וד"ל

יום שלישי, 6 בנובמבר 2007

מה לדעתכם פסק ההלכה בשאלה הזו

ב"ה

לכותבי וקוראי הבלוג שיחיו
שלום רב
לאחרי הפסק ארוך, חשבתי להעלות בפניכם שאלה הלכתית
.....................................
עקב בעיות טכניות המונעות כתיבה מסודרת בבלוג, אני מוכרח להפריד בין קטע לקטע ע"י קו הפרדה רק ע"מ שיהיה נעים יותר לקריאה
.....................................
מדובר בשאלה סבוכה, אמיתית מהשטח שהציעו לפני, להרהר בה ולמצוא אולי צד להיתר
....................................
השאלה היא כך: יהודי קנה קרקע וגידל עליה פלפלים לקראת שנת השמיטה, הוא חשב להסוות
את בעלותו ולהערים, ע"י שמכר חצי מהקרקע לגוי, ואזי הגוי הציג את הקרקע לקונים, אילו היתה היא שלו בלבד. בינתיים גדלו פלפלים קטנים בבעלות המשותפת של היהודי והגוי
....................................
נודע לרב על שותפותו של היהודי ועל הרמאות שנעשית כאן, (ואותו יהודי גם ידע שנודע על כך לרב). כדי שלא לבייש את היהודי על כך שתפסו אותו על-חם, וכדי להצילו מאבדן ממונו, שלח הרב גוי שיקנה ממנו את חלקו וכעת כל הקרקע בבעלות נוכרית בלבד
.....................................
כעת, מאז שמכר היהודי את חלקו לגוי גדלו הפלפלים ברשותו של הגוי והגיעו לגודל נורמלי, בשלים ומוכנים לשיווק
....................................
המצב ההלכתי כעת הוא כך: חלק קטן בפלפלים הינו בבעלות משותפת של יהודי וגוי ורובו של הפלפל הינו בבעלות בלעדית של נוכרי
.....................................
כעת השאלה האם נוכל לומר ביטול ברוב? י
.....................................
לכאורה נראה שאין כאן ביטול, וזאת מכיון, שבירקות של שמיטה אין איסור לאוכלם, הם מותרים באכילה ורק שיש לנהוג בהם קדושת שביעית. עקב כך יש להם דין של 'דבר שיש לו מתירין' שהרי עד שתאכלנו באיסור ע"י ביטול תאכלנו בהיתר ע"י שמירת קדושת שביעית
והרי דשיל"מ אינו בטל אפילו באלף
....................................
אם תחשבו להתיר ע"י דין הרמ"א (בסימן ק"ב ס"ד) ש: אם האיסור לא היה ניכר קודם שנתערב אזי אומרים ביטול גם בדשיל"מ
.............................................
אי אפשר להתיר כך בעניננו מכיון שהסיפור היה שכאן גם ההיתר לא היה ניכר. דהיינו שברגע שנוצר הפלפל הוא נוצר בשותפות של יהודי וגוי והאיסור וההיתר כבר באו לעולם מעורבין וגם רוב הפלפל שגדל אח"כ ברשות הגוי (אחרי שהיהודי מכר חלקו) זה נחשב עדיין שבאו לעולם מעורבין שהרי אף פעם לא היו האיסור וההיתר נפרדים וחתוכים זמ"ז
.....................................
זאת אומרת שגם ההיתר לא היה ניכר בנפרד וגם האיסור לא היה ניכר בנפרד, ובכזה ענין פוסק המרדכי שכשבאו לעולם מעורבין (שגם ההיתר לא היה ניכר קודם), אזי אפילו בדבר שאין לו מתירין- אינו בטל, הביאו דבריו החוות דעת על אתר (בסימן ק"ב) וכן בכרתי
------------------
המקרה שבו איירי המרדכי הוא גבי (יבמות קה) יבמה שצריכה לירוק בפני היבם- 'וירקה בפניו', ובמקרה שרקקה דם, "אמרינן דאי אפשר לדם בלא צחצוח רוק" ולכן היריקה נחשבת ספק יריקה, דספק אם הי' קצת רוק מעורב בדם או לא ולכן צריכה לחלוץ מספק. והמרדכי כותב על מקרה זה שהרוק לא בטיל ברוב מאחר דבאו לעולם מעורבין
-----------------

האם לדעתכם יש איזה צד להתיר את הפלפלים? אשמח לקרוא תגובותיכם כמובן בצירוף נימוק והסבר
..................
בברכת יגדיל תורה ויאדיר

יום שני, 5 בנובמבר 2007

וילך

היום יום ב' כ"ד מר חשוון אני ומשפחתי גולים למקום תורה למדינת בלגיה בעיר בריסל שם הוקם כולל לאברכים עם רצונות, אנחנו ננסה למצות את העניין, אי לכך יכול להיות שכמה ימים לא יועלו דברים ממני, אבקש את שיתוף הפעולה שלכם, תכתבו ותשתפו
בתודה

יום ראשון, 4 בנובמבר 2007

ווארט לשלוחים- עולם הפוך

חושך הוא לא מה שחושבים שחושך, ואור הוא לא מה שחושבים שהוא אור, משפט ששלוחים משתמשים בו המון, למשל יהודי שנראה רחוק יכול להיות שהוא יותר קרוב מזה שנראה ממש קרוב..... חושך מעשיהם של רשעים ואור אלו הצדיקים
הוכחה מבריקה לראיון
עמוד השחר אם תשאלו אצל כולם זה נחשב ללילה ובלשון חז"ל הבריות חושבים זאת ללילה והאמת שע"פ תורה זה יום ממש
בין הערביים אצל כל ב"א מדובר ממש ביום אך ע"פ תורה זה כבר לילה
לומר לך מה שאתה חושב ללילה התורה חשבה ליום

שני סיפורים במלאת שלושים לגר"א שפירא

שני סיפורים אלו שמעתי מפי מקור נאמן, על הרב קוק ולא הייתי כותבם לולי פטירת הגר"א שפירא ששוב העלה את הקולמוס על הציונות חרדיות ואנחנו...... ואלו הן
הרב יוסף חיים זונפלד היה כידוע בסוף ימיו בר פלוגתא עם הרב קוק, הרב זוננפלד נפטר בי"ט אדר ב' התרצ"ב ולאחר שלוש שנים בג' אלול תרצ"ה נפטר הרב קוק, וכשנפטר הרב קוק התבטא המלב"נ ר' שלמקה זווילער שכשיעלה הרב קוק למעלה ירצו לשים אותו בהיכל איפה שכל הגדולים בגן עדן, רק שהרב זוננפלד יהיה שם ולא יתן לו ליכנס ואז בלית ברירה יעלו אותו בגן עדן יותר עליון.................. וד"ל

ועוד שמעתי מאחד מתלמידיו המובהקים של הגאון רש"ז אויערבאך שהיה תלמידו המובהק של הרב קוק, וכשאמר סתם רב הכוונה הייתה לרב קוק, וכשנבחר הרב לאו לרה"ר, לאחר שנשא את תפילתו בכותל כמנהג הנבחרים דשם, ביקש הרב לאו לבא לבקר את רבו הגרש"ז, ואז אמרו לגרש"ז שהוא מתכונן לבוא לבקר והיות שזה תפקיד רם מעלה במדינה, אז כנראה יהיו המון כלי תקשורת וצריך להכין שולחן מכובד עם כיבוד..... וזה מה שעשו, רק שהגרש"ז משום מה לא היה רגוע, הוא הלך הלוך ושוב כמה פעמים ולבו בל עימו, ומלמל דברים, כשלפתע פתאום ביקש שיורידו צלחת אחת מהשולחן ואז לאחר כמה דקות ביקש שיורידו עוד אחת ועוד אחת... עד שהוא צעק בכאב ובפליאה וקצת בכעס הוא הולך לשבת במקומו של הרב.......... ו
אגב ע"פ בקשתו אין לפרסם

יום שישי, 2 בנובמבר 2007

רופאים ורפואה במשנת כ"ק אדמו"ר

אף שישינם ספרים בנידון אך זה שמור אצלי זה מכבר ואיני יודע עם זה הובא שם
זוהי תחילתה של סדרת ליקוטים בעניינים שונים
הרופא כשליח
אין להתרגש מדברי הרופאים, אף שלאידך יש לעשות כהוראתו - וזאת מכיון שכך הוא ציווי הקב"ה בתורתו שניתנה רשות וכו' "אלא שלפי דעתי צ"ל זהיר טפי בחת"ת, ולפני השינה ללמוד לגירסא שיחה או מאמר. ואינו נוגע הכמות רק שיהיה סליק ענינא.. ובטוחני שאחרי כל זה, יודיע בקרוב ממש אשר חזר לאיתנו". אגר"ק ד-קיא
ציות מוחלט
מובן שאין דעתי נוחה ממ"ש שעושה כהוראת הרופא אבל לא בדיוק, שהרי התורה נתנה רשות לרופא לרפאות ובנתינת רשות זה הרי זה נעשה מצוה מצד הרופא (עי' ט"ז יו"ד ריש סי' שלו), ולמצוה גדולה ורבה מצד הנרפא - הענין דונשמרתם מאד לנפשותיכם, והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא, ואזהרת הרב המגיד לבנו המלאך, א קליינע לעכעלע אין גוף א גרוסע לעכלעל אין נשמה [=נקב קטן בגוף, הרי הוא חור גדול בנשמה] ועוד ועוד, ואין להאריך בדבר הפשוט". יח-עב
שלילת ההתעמקות בזה
נצטערתי לשמעו מהבהלה בריצה לרופאים במשך כל היום כולו, ועל דבר שאין לזה כל יסוד.. ופליאה למה זה ועל מה זה משתמשים הם בענין הזריזות במקום שאינו צריך. ואם בכלל הזריזות מעלה היא, אבל מלבד זאת שהבהלה בכל אופן חסרון הוא, הרי גם זריזות לאו בכל ענין מקומו הוא. עליהם להיות בטוחים בהשי"ת המהווה ומקיים ומחי' את כל העולם ומלואו ובפרט את כל אחד ואחת מישראל עם קרובו.. ואף שצריך לכל דבר גם כלי בדרך הטבע - היינו לשאול דעת הרופא ולמלאות אחרי הוראתו, אבל הפארקאכקייט אין דעם והפלפול והשקלא וטריא בדיעות הרופאים, וההעמקה בחכמת הרפואה ועניניה, הרי אין זה ענין אלא רק לאותם אשר פרנסתם היא בזה, כדי שיוכלו לעשות מלאכתם באמונה על פי ציווי התורה ורפא ירפא. אבל השאר, הנה עליהם להשתמש בשכלם ובכח הבנתם ודעתם - כמה שחוננם השי"ת - אם בעניני תורה ומצוות או בדברי הרשות שאפשר להפכם לענין של מצוה. אבל הדאגה והמרה שחורה אין זה אלא דברים המזיקים להבריאות, הן בריאות הגשמי והן בריאות הרוחני, ומטרידים ומבלבלים אותם מלמלאות תפקידם ושליחותם בעלמא דין". ו-קיא
ציות לרופא במחיר ביטול מנהג
הודיעונו רז"ל (ברכות ס,א) שניתנה רשות לרופא לרפאות, ואם כן הרי עושה הרופא ברשות ובציווי התורה. ובמילא ברור שאף אם לפי שעה מבטלין על ידי ששומעין לקול הרופא, קיום מנהג טוב או הידור בענין וכיו"ב, הרי שהתורה לא תשאר בעל חוב - ועל ידי ביטל מנהג והידור וכו' לזמן קצר, תהיה היכולת בידו להוסיף אומץ בתומ"צ כמה פעמים ככה לאריכות ימים ושנים טובות" ג-רצז
דעות חלוקות
כדי שלא יהיה בלבול לאחר זמן, נכון שקודם גישתם לפעולה יסדרו באופן דיפלומטי אם אפשר שיתדברו [שני הרופאים הממוחים] ביניהם לטפול.. מובן שבאם הענין יביא לרוגז וקפידא של אחד מהנ"ל, יש להסתפק במה שיציעו החוות דעת של שני הרופאים לפני הרופא המשפחתי שלהם ויתייעצו אתו

יום חמישי, 1 בנובמבר 2007

עלי ועל צוארכם

הנושא הוא כאוב, שלוחים כמובן מתמודדים איתו, לדעתי הוא נוגע ליסוד חשוב בהבנת מושג השליחות, ואם נרצה הוא יסוד היסודות לחינוך ילדינו כולנו גם לא שלוחים אלא אנו הגרים בחו"ל
אך לפני כל ביקורת, יש לשהות קמעא ולזכור את התובנה השורשית שהיא הבסיס לכל ביקורת, תובנה שמופיעה לא אחת ולא פעמיים, ושרמוזה לה בשיר השירים. שם באחד הפסוקים אומר הדוד לרעיה
"כולך יפה רעייתי ומום אין בך"
אמרה זו יש בה מן המוזר משהו, שכן לכאורה "בכלל מאתיים מנה". שהרי אם אומר הדוד כי הרעיה כולה יפה, מה לו להוסיף "ומום אין בך", בלשון ימינו זה יוצא כמו שיאמר לרעיה כי היא יפה והוא גם שמח לראות כי היא גם לא נכה
ועל כן נזקקו הפרשנים השונים לטיבם של דברים אלו יסוד הביקורת נשען בראש ובראשונה על התפיסה "כי כולך יפה רעייתי", אם זה מה שהאדם סבור בשעה שהוא בא לבַקֵר, יכול האדם לבוא לבַקֵר גם את הביקורת היותר קשה ונוקבת וביקורתו תישמע, אך אם הדברים אינם בוקעים מלב אוהב, ומשכנוע בצדק הדרך ,אדם שכזה אין דבריו נשמעים

ולאחר הקדמה חשובה זו, אגע ביחד איתכם את הנושא הרגיש הזה ואציע את פתרוני, ואשמח כמובן לשמוע את דעתכם

ובכן כך העניין החל לחלחל במוחי, לאחר שנמניתי על צוות המדריכים על תהלוכת ל"ג בעומר הן בירושלים ולאחר כמה שנים גם בבורו פארק, שם כידוע אין מדובר בילדים רחוקים מהדת, אלא ממש משפחות מכל החסידויות השונות, ההוראות היו אז שבמשך התהלוכה עד מקום הכינוס יש לשיר ולעודד את השירה, אך אני כמובן חשבתי להיות מקורי (ביחד עם קצת עצלנות) החלטתי ללכת על חידון ושאלון.. ואז זרקתי לאוויר את השאלה הראשונה, בקצת ציניות, כמה פרקים יש בליקוטי אמרים? הרמתי את הממתק בתנועת ניצחון, ואומר לעצמי למה שילדים אלו ידעו את התשובה
ואז לתדהמתי צעקו כולם ביחד "ג"ן פרוקים ג"ן פרוקים" אפשר לומר שהייתי קצת בהלם, ואז אני ממשיך ושואל.. מי היה הרבי השני של חב"ד... וגם כאן הצליחו להדהים אותי, וכך הלאה. וכמובן ששאלות כמו מי כתב את "צעטיל קטן" מי הם ה"אחים הגדולים" מי היה המאור ושמש..... לא היו בשבילם אתגר כלל. ואז עברתי לחלק השני של החידון... מי הוא השאגת אריה מי זה החתם סופר, מי זה המחבר, הש"ך והט"ז........ לומר את האמת לאט לאט הבנתי שאני צריך לעלות רמה לפני שאני אהפוך ללעג.. ואז בחוזרי הביתה חשבתי לעצמי למה
למה לאחים שלי ולבני כיתתו כשאני אומר ש"ך ישר הם אומרים יימח שמו
למה האור שמח זה שם של תזמורת
למה הקדושת לוי זה כלום
למה חוץ מהשלשלת החבדי"ת נטו אין להם מושג בכלום
למה לא מרגשים שייכות לעולם הנפלא הזה
ביודעי שאם היו הם (וגם אני אז) לומדים בחיידר חב"ד בבני ברק או בירושלים, היו נהירים להם שבילים אלו...... האם זהו מחיר השליחות
פעם שיתפתי אחד השלוחים במחשבות אלו, והא מחייך לעצמו ומפטיר לעברי זה מחיר השליחות? הלוואי! אתה מדבר על שאגת אריה!..., אתה יודע מה קורה עם ילדי השלוחים?. על ירידה מהדרך שמעת?, על החשיפה הבלתי אמצעית לעולם הגדול שמעת?, על ההנחות המודרניות שמתנחלות בלב ילדינו שמת לב?. ואז מייד עולים כל התירוצים הקיימים.... אפשר להתקלקל בירושלים, ולהסתגר זה לא פתרון, וכו.....
חשבתי ושוב חשבתי ביררתי ושאלתי, זה אומר הרבי הבטיח עלי ועל צווארי, זה אומר שזה בכלל עניין השייך לאמונה, הגדיל לעשות אחד השלוחים וקבע שזה הצע"ג של דור השביעי!!..

אני חושב שהבנתי הכול, (כן זה מצחיק אבל זו היא תחושתי) אינכם מוכרחים כמובן להסכים איתי, אך לדעתי זו תובנה מהפכנית, שמסבירה את הנ"ל, ויכולה לחולל שינוי בחינוך העתידי של ילדינו, לא רק אם אנחנו שלוחים.

לדעתי הכל נעוץ בשאלת השאלות הכ"כ נוקבת!. הרי בקרוב הרבי מתגלה, לו יצויר שאז יוצא הוא בהצהרה שמאשרת לכל השלוחים המעוניינים לחזור לצור מחצבתם הרשות נתונה להם..... כמה יחזרו, מי יחזור ומי יעדיף להשאר.....

ועל כך בפרק הבא