קבלת דברי תורה במייל

לכל החברים הת"ח שלום וברכה

אני מוסר שיעור באלעד ולשם כך אני מכין נושא מסויים כל שבוע וכותב אותו במחשב.

עלה לי רעיון 'לשלוח' את השיעור למי שיהיה מעונין ובזכות זה ילמדו וכו'.

הייתי שמח אם כל אחד ממכם היה שולח לי את הכתובת אמייל שלו, שאוכל לשלוח לו, ובטח גם יוסיפו לי הערות והארות (כמו שכבר התחיל ר' שמואל לוין (הקטן ?? ).

הכתובת שלי היא limoudim@gmail.com

בנוסף לכתובת שלכם, אפשר לשלוח גם כתובות של בחורים או אברכים מאנ"ש (או לא) ואשמח להוסיפם ברשימת התפוצה שלי.

השיעור הבא יהיה בנושא טעות בספ"ת (קרה בביהכנ"ס שלנו באלעד שאחרי כל הקריאה 'נזכרו' שיש טעות) אגב יש ע"ז שו"ת של הצ"צ. וגם כמה הלכות בקריה"ת (למשל: עם לא שמעו הציבור 'ברכו ..' אסור להם לענות, אפי' ששמעו שהבעל קורא עונה).

נ.ב.

מי שרוצה שאשלח לו משיעורים קודמים, שיציין זאת במייל ששולח לי .

בתודה ובברכה הצלחה רבה בכל העיניינים (הטובים).

תגובה ל עלי ועל צוארי

ב"ה כ"ד מרחשון תשס"ח

..................................

שמואל הקטן: חשבתי ושוב חשבתי ביררתי ושאלתי, זה אומר הרבי הבטיח עלי ועל צווארי, זה אומר שזה בכלל עניין השייך לאמונה, הגדיל לעשות אחד השלוחים וקבע שזה הצע"ג של דור השביעי!!..אני חושב שהבנתי הכול, (כן זה מצחיק אבל זו היא תחושתי) אינכם מוכרחים כמובן להסכים איתי, אך לדעתי זו תובנה מהפכנית, שמסבירה את הנ"ל, ויכולה לחולל שינוי בחינוך העתידי של ילדינו, לא רק אם אנחנו שלוחים. לדעתי הכל נעוץ בשאלת השאלות הכ"כ נוקבת!. הרי בקרוב הרבי מתגלה, לו יצויר שאז יוצא הוא בהצהרה שמאשרת לכל השלוחים המעוניינים לחזור לצור מחצבתם הרשות נתונה להם..... כמה יחזרו, מי יחזור ומי יעדיף להשאר.....ועל כך בפרק הבא

...................................

בקשר עם מה שנכתב כאן בימים האחרונים על חינוך ילדי השלוחים

דלכאורה מצד אחד הרבי אמר שחינוכם 'על הכתפיים שלו' וכיצד יתכן שיש ילדי השלוחים שלא התחנכו כדבעי ומצבם לא בכי טוב בהנהגה, בהשקפת החסידות, ידיעות בלימוד וכולי ( אגב, את הלשון 'עלי ועל צוארי' אמר על שלוחי אה"ק משנות לו-לח) י

..................................

ברצוני להעיר ולהאיר בענין, קודם כל יש ליזהר בהגדרה ש"זה הצע"ג של דור השביעי" או ש"זה ענין של אמונה" (האם אמונה זה דבר חלש?), אני כשלעצמי הייתי אומר, שהצע"ג הוא אולי על האמונה של בעל המימרא -"זה אומר"(?) "זה ענין של אמונה"! והצריך עיון הוא: כיצד ב'דור השביעי' שהאמונה מתפרנסת ע"י הרועה הגדול ומשום מה לא זכה להתפרנס ממנה. ודו"ק

..................................

האמת שזה אכן ענין של אמונה אמיתית ברועה הדור שלא עזב צאן מרעיתו ודואג על כל הקורה עם ילדי השלוחים כפי שדואג לשלוחים עצמם ולהצלחתם בגו"ר, והא גופא הרי עצם ענין השליחות כל קיומו ומהותו הוא ההתמסרות והביטול לנשיא הדור כ"ק אדמו"ר, שהרי לולא זאת מדוע נוסעים למקומות נידחים שהקשיים שם קשים מנשוא? באם אין אמונה במשלח מהיכן שואבים הכוחות להתמודד

.................................

בנוגע לעצם הענין, אין ספק שזה אכן קושי גדול מאוד וההתמודדויות בחינוך עמם בד"כ לא פשוטים

יחד עם זאת כשהרבי אמר שזה על הכתפיים שלי מה הפירוש? וכי התכוון שאין צורך לחנכם ולהדריכם כי הוא מחנכם בשלט רחוק והוא ידאג שיתפללו וילמדו כל יום והוא ידאג שיגידו 'מודה אני' ויקבלו ידיעות בלימוד

הרי זה ברור שלא כך

................................

אלא על דרך המבואר בתו"א ומובא אין ספור פעמים באגרותיו של הרבי, הנותן צדקה לעני (או שנותן מזמנו ומסייע לזולת בלימוד) 'נעשין מוחו וליבו זכים אלף פעמים ככה'. והרבי תמיד מציין לדברי הצ"צ שזהו 'בלי גוזמא' אלא כפשוטו אלף פעמים, מה שלוקח לו ללמוד אלף שעות יצליח ללמדו ולהבינו בשעה אחת. והרי ברור שבמה דברים אמורים שאכן לומד שעה אחת!.. באם גם את אותה השעה אינו לומד אזי אין הוא מובטח ולא כלום ואין על מה לדבר

................................

כך גם בענין חינוך ילדי השלוחים, זה ברור שהפוטנציאל והאפשרויות בחינוך ילדי השלוחים הוא אדיר שהרי הילד נולד וגדל לתוך עבודת ה' ואוירה של תומ"צ 24 שעות ביממה ומאז שיצא לאויר העולם מריח ריח מס"נ והקרבה עבור הזולת*, וכי זה ענין של מה בכך? מידות טובות ואכפתיות לזולת הוא ענין שכל הורה היה רוצה להשריש בילדיו וכאן הם נולדים וגדלים עם זה באופן טבעי. אין כל ספק שילדי השלוחים הם ילדים מזן אחר. ועל כך הרבי אמר: אם תחנכו ותשקיעו בהם תראו פירות באופן נפלא ויוצא דופן יותר מאשר ילדים שאינם של שלוחים שהרי הם מזן אחר. הם 'כמותו ממש'. שעה של חינוך אצלם שווה אלף פעמים ככה! בלי גוזמא, כפשוטו. אבל הא פשיטא שאם השליח לא יעשה כלום ויושיב אותם על הכתפיים וישאיר אותם לשבת שם זה לא יצליח. אדרבא, על אחריותו של השליח שמכורח הנסיבות שמוכרח הוא להתמסר לשליחותו והעבודה רבה, עליו מוטלת החובה-חוץ מזמנו האישי של השליח שצריך להשקיע בילד כאבא- להצמיד לילד מדריך, בחור או אברך שיכוונו וילמדו עמו, אם דרך הטלפון ואם פנים אל פנים. ורבים העושים זאת ורואים הצלחה. וכעת המל"ח משקיע בזה כוחות רבים כידוע

...............................

שמעתי פעם שליח פיקח שהתבטא: הרבי אמר שהם על הכתפיים שלו, אם כן אני צריך לדאוג שהם ייראו יפה שם על הכתפיים שלו... י

...............................

בקשר למשפט האחרון שהוא 'שאלת השאלות': "הרי בקרוב הרבי מתגלה, ואם הרבי ייצא בהצהרה שאפשר לחזור מי יחזור ומי ירצה להישאר". קודם כל אם הרבי מתגלה ודאי שאיירי בביאת משיח שהוא הזמן ד 'וראו כל בשר' 'ומלאה הארץ דעה את הוי' ואין צורך בשלוחים. וממילא אין צורך אפילו בהצהרה שכזו. ולגופו של ענין, בודאי שיש כאלו שהיו אולי רוצים לעזוב כיום את השליחות שהרי 'אין דיעותיהם שוות' וממילא אין התקשרותם שווה

...............................

אבל עצם החקירה בענין קצת צורמת. לדעתי יש להמליץ על עצם החקירה, את הסיפור הידוע שהרבי סיפר על 'הרבי דער שווער' שפעם אמרו לרבי הריי"צ שיש א' שלא רוצה לתת צדקה בלילה כי כתוב בשו"ע שאין נותנים צדקה בלילה, הרבי הריי"צ אמר שמסתמא אותו א' לא נותן צדקה גם ביום... וד"ל

.......................................

זו דעתי! מה דעתכם? י

.......................................

...................................................

*

בד"א שאכן השליח עוסק רק בשליחותו והאוירה בבית היא אכן כך. וד"ל

מה לדעתכם פסק ההלכה בשאלה הזו

ב"ה

לכותבי וקוראי הבלוג שיחיו

שלום רב

לאחרי הפסק ארוך, חשבתי להעלות בפניכם שאלה הלכתית

.....................................

עקב בעיות טכניות המונעות כתיבה מסודרת בבלוג, אני מוכרח להפריד בין קטע לקטע ע"י קו הפרדה רק ע"מ שיהיה נעים יותר לקריאה

.....................................

מדובר בשאלה סבוכה, אמיתית מהשטח שהציעו לפני, להרהר בה ולמצוא אולי צד להיתר

....................................

השאלה היא כך: יהודי קנה קרקע וגידל עליה פלפלים לקראת שנת השמיטה, הוא חשב להסוות

את בעלותו ולהערים, ע"י שמכר חצי מהקרקע לגוי, ואזי הגוי הציג את הקרקע לקונים, אילו היתה היא שלו בלבד. בינתיים גדלו פלפלים קטנים בבעלות המשותפת של היהודי והגוי

....................................

נודע לרב על שותפותו של היהודי ועל הרמאות שנעשית כאן, (ואותו יהודי גם ידע שנודע על כך לרב). כדי שלא לבייש את היהודי על כך שתפסו אותו על-חם, וכדי להצילו מאבדן ממונו, שלח הרב גוי שיקנה ממנו את חלקו וכעת כל הקרקע בבעלות נוכרית בלבד

.....................................

כעת, מאז שמכר היהודי את חלקו לגוי גדלו הפלפלים ברשותו של הגוי והגיעו לגודל נורמלי, בשלים ומוכנים לשיווק

....................................

המצב ההלכתי כעת הוא כך: חלק קטן בפלפלים הינו בבעלות משותפת של יהודי וגוי ורובו של הפלפל הינו בבעלות בלעדית של נוכרי

.....................................

כעת השאלה האם נוכל לומר ביטול ברוב? י

.....................................

לכאורה נראה שאין כאן ביטול, וזאת מכיון, שבירקות של שמיטה אין איסור לאוכלם, הם מותרים באכילה ורק שיש לנהוג בהם קדושת שביעית. עקב כך יש להם דין של 'דבר שיש לו מתירין' שהרי עד שתאכלנו באיסור ע"י ביטול תאכלנו בהיתר ע"י שמירת קדושת שביעית

והרי דשיל"מ אינו בטל אפילו באלף

....................................

אם תחשבו להתיר ע"י דין הרמ"א (בסימן ק"ב ס"ד) ש: אם האיסור לא היה ניכר קודם שנתערב אזי אומרים ביטול גם בדשיל"מ

.............................................

אי אפשר להתיר כך בעניננו מכיון שהסיפור היה שכאן גם ההיתר לא היה ניכר. דהיינו שברגע שנוצר הפלפל הוא נוצר בשותפות של יהודי וגוי והאיסור וההיתר כבר באו לעולם מעורבין וגם רוב הפלפל שגדל אח"כ ברשות הגוי (אחרי שהיהודי מכר חלקו) זה נחשב עדיין שבאו לעולם מעורבין שהרי אף פעם לא היו האיסור וההיתר נפרדים וחתוכים זמ"ז

.....................................

זאת אומרת שגם ההיתר לא היה ניכר בנפרד וגם האיסור לא היה ניכר בנפרד, ובכזה ענין פוסק המרדכי שכשבאו לעולם מעורבין (שגם ההיתר לא היה ניכר קודם), אזי אפילו בדבר שאין לו מתירין- אינו בטל, הביאו דבריו החוות דעת על אתר (בסימן ק"ב) וכן בכרתי

------------------

המקרה שבו איירי המרדכי הוא גבי (יבמות קה) יבמה שצריכה לירוק בפני היבם- 'וירקה בפניו', ובמקרה שרקקה דם, "אמרינן דאי אפשר לדם בלא צחצוח רוק" ולכן היריקה נחשבת ספק יריקה, דספק אם הי' קצת רוק מעורב בדם או לא ולכן צריכה לחלוץ מספק. והמרדכי כותב על מקרה זה שהרוק לא בטיל ברוב מאחר דבאו לעולם מעורבין

-----------------

האם לדעתכם יש איזה צד להתיר את הפלפלים? אשמח לקרוא תגובותיכם כמובן בצירוף נימוק והסבר

..................

בברכת יגדיל תורה ויאדיר

וילך

היום יום ב' כ"ד מר חשוון אני ומשפחתי גולים למקום תורה למדינת בלגיה בעיר בריסל שם הוקם כולל לאברכים עם רצונות, אנחנו ננסה למצות את העניין, אי לכך יכול להיות שכמה ימים לא יועלו דברים ממני, אבקש את שיתוף הפעולה שלכם, תכתבו ותשתפו

בתודה

ווארט לשלוחים- עולם הפוך

חושך הוא לא מה שחושבים שחושך, ואור הוא לא מה שחושבים שהוא אור, משפט ששלוחים משתמשים בו המון, למשל יהודי שנראה רחוק יכול להיות שהוא יותר קרוב מזה שנראה ממש קרוב..... חושך מעשיהם של רשעים ואור אלו הצדיקים

הוכחה מבריקה לראיון

עמוד השחר אם תשאלו אצל כולם זה נחשב ללילה ובלשון חז"ל הבריות חושבים זאת ללילה והאמת שע"פ תורה זה יום ממש

בין הערביים אצל כל ב"א מדובר ממש ביום אך ע"פ תורה זה כבר לילה

לומר לך מה שאתה חושב ללילה התורה חשבה ליום

שני סיפורים במלאת שלושים לגר"א שפירא

שני סיפורים אלו שמעתי מפי מקור נאמן, על הרב קוק ולא הייתי כותבם לולי פטירת הגר"א שפירא ששוב העלה את הקולמוס על הציונות חרדיות ואנחנו...... ואלו הן

הרב יוסף חיים זונפלד היה כידוע בסוף ימיו בר פלוגתא עם הרב קוק, הרב זוננפלד נפטר בי"ט אדר ב' התרצ"ב ולאחר שלוש שנים בג' אלול תרצ"ה נפטר הרב קוק, וכשנפטר הרב קוק התבטא המלב"נ ר' שלמקה זווילער שכשיעלה הרב קוק למעלה ירצו לשים אותו בהיכל איפה שכל הגדולים בגן עדן, רק שהרב זוננפלד יהיה שם ולא יתן לו ליכנס ואז בלית ברירה יעלו אותו בגן עדן יותר עליון.................. וד"ל

ועוד שמעתי מאחד מתלמידיו המובהקים של הגאון רש"ז אויערבאך שהיה תלמידו המובהק של הרב קוק, וכשאמר סתם רב הכוונה הייתה לרב קוק, וכשנבחר הרב לאו לרה"ר, לאחר שנשא את תפילתו בכותל כמנהג הנבחרים דשם, ביקש הרב לאו לבא לבקר את רבו הגרש"ז, ואז אמרו לגרש"ז שהוא מתכונן לבוא לבקר והיות שזה תפקיד רם מעלה במדינה, אז כנראה יהיו המון כלי תקשורת וצריך להכין שולחן מכובד עם כיבוד..... וזה מה שעשו, רק שהגרש"ז משום מה לא היה רגוע, הוא הלך הלוך ושוב כמה פעמים ולבו בל עימו, ומלמל דברים, כשלפתע פתאום ביקש שיורידו צלחת אחת מהשולחן ואז לאחר כמה דקות ביקש שיורידו עוד אחת ועוד אחת... עד שהוא צעק בכאב ובפליאה וקצת בכעס הוא הולך לשבת במקומו של הרב.......... ו

אגב ע"פ בקשתו אין לפרסם

רופאים ורפואה במשנת כ"ק אדמו"ר

אף שישינם ספרים בנידון אך זה שמור אצלי זה מכבר ואיני יודע עם זה הובא שם

זוהי תחילתה של סדרת ליקוטים בעניינים שונים

הרופא כשליח

אין להתרגש מדברי הרופאים, אף שלאידך יש לעשות כהוראתו - וזאת מכיון שכך הוא ציווי הקב"ה בתורתו שניתנה רשות וכו' "אלא שלפי דעתי צ"ל זהיר טפי בחת"ת, ולפני השינה ללמוד לגירסא שיחה או מאמר. ואינו נוגע הכמות רק שיהיה סליק ענינא.. ובטוחני שאחרי כל זה, יודיע בקרוב ממש אשר חזר לאיתנו". אגר"ק ד-קיא

ציות מוחלט

מובן שאין דעתי נוחה ממ"ש שעושה כהוראת הרופא אבל לא בדיוק, שהרי התורה נתנה רשות לרופא לרפאות ובנתינת רשות זה הרי זה נעשה מצוה מצד הרופא (עי' ט"ז יו"ד ריש סי' שלו), ולמצוה גדולה ורבה מצד הנרפא - הענין דונשמרתם מאד לנפשותיכם, והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא, ואזהרת הרב המגיד לבנו המלאך, א קליינע לעכעלע אין גוף א גרוסע לעכלעל אין נשמה [=נקב קטן בגוף, הרי הוא חור גדול בנשמה] ועוד ועוד, ואין להאריך בדבר הפשוט". יח-עב

שלילת ההתעמקות בזה

נצטערתי לשמעו מהבהלה בריצה לרופאים במשך כל היום כולו, ועל דבר שאין לזה כל יסוד.. ופליאה למה זה ועל מה זה משתמשים הם בענין הזריזות במקום שאינו צריך. ואם בכלל הזריזות מעלה היא, אבל מלבד זאת שהבהלה בכל אופן חסרון הוא, הרי גם זריזות לאו בכל ענין מקומו הוא. עליהם להיות בטוחים בהשי"ת המהווה ומקיים ומחי' את כל העולם ומלואו ובפרט את כל אחד ואחת מישראל עם קרובו.. ואף שצריך לכל דבר גם כלי בדרך הטבע - היינו לשאול דעת הרופא ולמלאות אחרי הוראתו, אבל הפארקאכקייט אין דעם והפלפול והשקלא וטריא בדיעות הרופאים, וההעמקה בחכמת הרפואה ועניניה, הרי אין זה ענין אלא רק לאותם אשר פרנסתם היא בזה, כדי שיוכלו לעשות מלאכתם באמונה על פי ציווי התורה ורפא ירפא. אבל השאר, הנה עליהם להשתמש בשכלם ובכח הבנתם ודעתם - כמה שחוננם השי"ת - אם בעניני תורה ומצוות או בדברי הרשות שאפשר להפכם לענין של מצוה. אבל הדאגה והמרה שחורה אין זה אלא דברים המזיקים להבריאות, הן בריאות הגשמי והן בריאות הרוחני, ומטרידים ומבלבלים אותם מלמלאות תפקידם ושליחותם בעלמא דין". ו-קיא

ציות לרופא במחיר ביטול מנהג

הודיעונו רז"ל (ברכות ס,א) שניתנה רשות לרופא לרפאות, ואם כן הרי עושה הרופא ברשות ובציווי התורה. ובמילא ברור שאף אם לפי שעה מבטלין על ידי ששומעין לקול הרופא, קיום מנהג טוב או הידור בענין וכיו"ב, הרי שהתורה לא תשאר בעל חוב - ועל ידי ביטל מנהג והידור וכו' לזמן קצר, תהיה היכולת בידו להוסיף אומץ בתומ"צ כמה פעמים ככה לאריכות ימים ושנים טובות" ג-רצז

דעות חלוקות

כדי שלא יהיה בלבול לאחר זמן, נכון שקודם גישתם לפעולה יסדרו באופן דיפלומטי אם אפשר שיתדברו [שני הרופאים הממוחים] ביניהם לטפול.. מובן שבאם הענין יביא לרוגז וקפידא של אחד מהנ"ל, יש להסתפק במה שיציעו החוות דעת של שני הרופאים לפני הרופא המשפחתי שלהם ויתייעצו אתו

עלי ועל צוארכם

הנושא הוא כאוב, שלוחים כמובן מתמודדים איתו, לדעתי הוא נוגע ליסוד חשוב בהבנת מושג השליחות, ואם נרצה הוא יסוד היסודות לחינוך ילדינו כולנו גם לא שלוחים אלא אנו הגרים בחו"ל
אך לפני כל ביקורת, יש לשהות קמעא ולזכור את התובנה השורשית שהיא הבסיס לכל ביקורת, תובנה שמופיעה לא אחת ולא פעמיים, ושרמוזה לה בשיר השירים. שם באחד הפסוקים אומר הדוד לרעיה
"כולך יפה רעייתי ומום אין בך"
אמרה זו יש בה מן המוזר משהו, שכן לכאורה "בכלל מאתיים מנה". שהרי אם אומר הדוד כי הרעיה כולה יפה, מה לו להוסיף "ומום אין בך", בלשון ימינו זה יוצא כמו שיאמר לרעיה כי היא יפה והוא גם שמח לראות כי היא גם לא נכה
ועל כן נזקקו הפרשנים השונים לטיבם של דברים אלו יסוד הביקורת נשען בראש ובראשונה על התפיסה "כי כולך יפה רעייתי", אם זה מה שהאדם סבור בשעה שהוא בא לבַקֵר, יכול האדם לבוא לבַקֵר גם את הביקורת היותר קשה ונוקבת וביקורתו תישמע, אך אם הדברים אינם בוקעים מלב אוהב, ומשכנוע בצדק הדרך ,אדם שכזה אין דבריו נשמעים

ולאחר הקדמה חשובה זו, אגע ביחד איתכם את הנושא הרגיש הזה ואציע את פתרוני, ואשמח כמובן לשמוע את דעתכם

ובכן כך העניין החל לחלחל במוחי, לאחר שנמניתי על צוות המדריכים על תהלוכת ל"ג בעומר הן בירושלים ולאחר כמה שנים גם בבורו פארק, שם כידוע אין מדובר בילדים רחוקים מהדת, אלא ממש משפחות מכל החסידויות השונות, ההוראות היו אז שבמשך התהלוכה עד מקום הכינוס יש לשיר ולעודד את השירה, אך אני כמובן חשבתי להיות מקורי (ביחד עם קצת עצלנות) החלטתי ללכת על חידון ושאלון.. ואז זרקתי לאוויר את השאלה הראשונה, בקצת ציניות, כמה פרקים יש בליקוטי אמרים? הרמתי את הממתק בתנועת ניצחון, ואומר לעצמי למה שילדים אלו ידעו את התשובה
ואז לתדהמתי צעקו כולם ביחד "ג"ן פרוקים ג"ן פרוקים" אפשר לומר שהייתי קצת בהלם, ואז אני ממשיך ושואל.. מי היה הרבי השני של חב"ד... וגם כאן הצליחו להדהים אותי, וכך הלאה. וכמובן ששאלות כמו מי כתב את "צעטיל קטן" מי הם ה"אחים הגדולים" מי היה המאור ושמש..... לא היו בשבילם אתגר כלל. ואז עברתי לחלק השני של החידון... מי הוא השאגת אריה מי זה החתם סופר, מי זה המחבר, הש"ך והט"ז........ לומר את האמת לאט לאט הבנתי שאני צריך לעלות רמה לפני שאני אהפוך ללעג.. ואז בחוזרי הביתה חשבתי לעצמי למה
למה לאחים שלי ולבני כיתתו כשאני אומר ש"ך ישר הם אומרים יימח שמו

למה האור שמח זה שם של תזמורת
למה הקדושת לוי זה כלום
למה חוץ מהשלשלת החבדי"ת נטו אין להם מושג בכלום
למה לא מרגשים שייכות לעולם הנפלא הזה
ביודעי שאם היו הם (וגם אני אז) לומדים בחיידר חב"ד בבני ברק או בירושלים, היו נהירים להם שבילים אלו...... האם זהו מחיר השליחות

פעם שיתפתי אחד השלוחים במחשבות אלו, והא מחייך לעצמו ומפטיר לעברי זה מחיר השליחות? הלוואי! אתה מדבר על שאגת אריה!..., אתה יודע מה קורה עם ילדי השלוחים?. על ירידה מהדרך שמעת?, על החשיפה הבלתי אמצעית לעולם הגדול שמעת?, על ההנחות המודרניות שמתנחלות בלב ילדינו שמת לב?. ואז מייד עולים כל התירוצים הקיימים.... אפשר להתקלקל בירושלים, ולהסתגר זה לא פתרון, וכו.....
חשבתי ושוב חשבתי ביררתי ושאלתי, זה אומר הרבי הבטיח עלי ועל צווארי, זה אומר שזה בכלל עניין השייך לאמונה, הגדיל לעשות אחד השלוחים וקבע שזה הצע"ג של דור השביעי!!..

אני חושב שהבנתי הכול, (כן זה מצחיק אבל זו היא תחושתי) אינכם מוכרחים כמובן להסכים איתי, אך לדעתי זו תובנה מהפכנית, שמסבירה את הנ"ל, ויכולה לחולל שינוי בחינוך העתידי של ילדינו, לא רק אם אנחנו שלוחים.

לדעתי הכל נעוץ בשאלת השאלות הכ"כ נוקבת!. הרי בקרוב הרבי מתגלה, לו יצויר שאז יוצא הוא בהצהרה שמאשרת לכל השלוחים המעוניינים לחזור לצור מחצבתם הרשות נתונה להם..... כמה יחזרו, מי יחזור ומי יעדיף להשאר.....

ועל כך בפרק הבא

סעודה לפני מנחה

ברצוני לשתף את תלמידי חכמים שבכם לשאלה שקצת מטרידה אותי לאחרונה והיא, איך אפשר לאכול סעודת שבת לפני תפילת מנחה, הרי רוב בתי כנסיות של אנ"ש גומרים תפילה לאחר חצות היום ומשהגיע זמן מנחה גדולה אסור לאכול סעודה קטנה וגדולה? עניין זה שייך עם בסדרי הישיבה שנגמרים בדרך כלל בשתיים ואז אוכלים ובשלוש מנחה

והאמת דיש לחקור מה סובר רבינו על אכילה לפני מנחה שנחלקו הרמ"א והמחבר ולדעת הרמ"א מסתבר שמותר וצ"ע שיט רבינו שהרי כידוע אין הלכות מנחה בשוע"ר, רק שרבינו כתב בהלכות מוסף את המובא בסידורים שלנו לפני מוסף שם משמע מלשונו כדעת המחבר וז"ל: מותר לטעום אחר תפילת שחרית קודם תפילת המוספין כמו שמותר לטעום קודם תפילת המנחה משהגיע זמנה.... ופת כביצה ולא יותר ע"כ

ומשמע ברור שאין לאכול סעודה אפי' קטנה לפני מנחה וצ"ע... וכמובן שאיני נכנס לקידוש לפני מוסף שזו עוד סוגיא סבוכה

צ"ע פרשת חיי שרה

ואלה שני חיי ישמעל מאת שנה ושלושים שנה ושבע שנים פירוש רש"י למה נשנו שנותיו של ישמעל כדי ליחס שנות יעקב, פירש בשפתי חכמים שלא תאמר שכולם שוים לטובה כמו אברהם ושרה

וקשה הא פירש רש"י לעיל דישמעל עשה תשובה, וכן כאן פירש דנאמר בו "ויגוע" שהוא לשון מיתה בצדיקים, ומדוע לא נאמר ששנותיו דישמעל גם שוים לטובה, ואם משום שטעם טעם חטא לפני חזרתו בתשובה הרי עם אברהם הכיר את בוראו לדעת הרמב"ם כשהיה בן ארבעים ושמונה? (ואין לחלק שאברהם לא חטא כי לא הכיר את בוראו משא"כ ישמעל שידע והתכוון למרוד, שהרי המדובר הוא להשוות לטובה ואין זה משנה אופן הרע, שאם אצלו שוים לטובה ה"ה גם לישמעל, ובפרט שרק בתשובה כתוב שנהפך לזכיות) וצ"ע

קלאץ קשיא: רש"י כ"ד ל"ט... אמר לו אברהם בני ברוך ואתה ארור ואין ארור מדבק בברוך וצ"ע שלכאורה ארור מצידו כן מדבק לברוך, רק הברוך לא יכול להידבק בארור,

א"כ הלשון צ"ל אין ברוך מדבק בארור ולא הפוך

עוד מן הארכיון

סגולות לזכרון: סח הרה"ג הרה"ח הרב מרדכי-שמואל אשכנזי, רבו של כפר-חב"ד ('כפר חב"ד' גיליון 685, ערב סוכות תשנ"ו, עמ' 21-23): כשלמדתי במונטריאל בשנת תשי"ט נכנסתי בפעם השנייה ל'יחידות'. ב'יחידות' ביקשתי מהרבי ברכה ליום ההולדת וכן עצה לזיכרון. הרבי אמר לי: הסגולה לזיכרון היא - א) לשמור על בריאות הגוף; ב) להסיח דעת מכך שכאילו לא זוכרים. והרבי הסביר לי: כשמישהו מחדיר למחשבתו שהוא לא זוכר טוב - זה עצמו גורם לאי זיכרון

הבחור הזעצער: "בעבר היו כותבים "הבחור-הזעצער העוסק במלאכת הקודש". גם אם העוסק במלאכה זו הי' יהודי זקן, היו קוראים אותו "בחור-הזעצער", כי היו בוחרים אותו, וגם הי' צריך להיות בעל-כח (כבחור) לעסוק במלאכת הקודש" [תורת מנחם תשי"ג - מטו"מ אות ה].י

כינוס השלוחים

לרגל כינוס השלוחים הקרב ובא אבקש מכולכם לכתוב ולשתף אותנו בווארטים ותובנות על שליח שליחות ומה שמסביב

מה בין שליח לשליח

כידוע בשנים האחרונות הרבי הכריז שכל עם ישראל נקראם שלוחים, ואז עלתה הטענה הלכאורה צודקת של השלוחים המוסרים את נפשם בקצה העולם שתמיד ידעו שהם ה"בן יקיר" ופתאום במה נבחרו......י

חשבתי תמיד לתרץ זאת ע"פ חקירתו הידועה של הראגטשובער בעניין שליחות, האם שליח מקבל את שמו רק בעת מעשה השליחות, כמו מסירת הגט וכדומה.... ובזמנו הפנוי הרי הוא לעצמו לא משעובד למשלח

או שמא ברגע שהוא מונה ע"י המשלח הרי זהו שמו ומקבל מהות של שליח גם כשהוא אוכל ויושן.....י

ועפ"ז י"ל שאכן כל עם ישראל שלוחים ל"מקום" בשעה שעושים דירה לו ית' ע"י מצוה או כל מעשה חיובי, אך מי שזכה ומונה ע"י כ"ק אדמו"ר הרי שזהו מהותו כל הזמן ובכל מצב!. זכות שהיא חובה...... כמובן

מה דעתכם

כמה פנינים

מצאוהו חבריו את אחד העם והנה הוא יושב בביתו ופניו נפולות, וישאלהו לדעת על מה זה, ולא אבה ליבו לשתפם, ויפצרו בו רבות, ויען: מיין טאכאער גייט ארויס מיט א שייגעץ (ביתי יוצאת עם גוי) ויתמהו בו חביריו:ר' אשר!!אפשר הרי לגייר אותו ??? ויאמר: איך בין נישט א פרומר איד, ביי מיר א גוי איז א גוי (אינני חרדי אצלי גוי הוא גוי)י

השבוע י"ג חשון היה היאהרצייט של הרז"א כידוע הרז"א נהג להדליק סגריותיו עם סוף הסיגריה האחרונה פעם נכנס הרז"א לשטיבל ואין בפיו פאפיראס ויהי לפלא בעיני הנוכחים לאחר זמן מה שלא ראו החסידים סיגריות בפיו א' החסידים נאזר עוז לבקשו על מה ראה להפסיק פיטום הקטורתןיען: כל זמן שהייתי בעה"ב על הסיגריה היה בסדר אבל ברגע שהרגשתי שהסיגריה מתחילה להיות בעה"ב עלי. מיד הפסקתי

בקרוב מאמר נוקב

אפרסם פה מאמר רגיש במיוחד בעניין השליחות והשלוחים עניין זה עורר וויכוחים סוערים עם "שלוחים" בכל מיני מקומות, אבקש את דעתכם

צ"ע פרשת וירא

איתא במדרש, שבשעה שעמד הקב"ה לתת את התורה לישראל באו המלאכים וטענו תנה הודך על השמים "טענתם היתה שבתור עליונים ,להם מגיעה התורה ,ולא לתחתונים( בני ישראל )השיב להם הקב"ה תשובה ניצחת והלא אכלתם בשר בחלב אצל אברהם" ובזה דחה טענתם עד כאן דברי המדרש

לפי מדרש זה תקשי (שבלא מדרש זה יש לומר שהקדימו חלב לבשר שלא צריך הפסק מעיקר הדין) איך הכשיל אברהם את המלאכים בבשר וחלב, הרי קיים כל התורה כולה ואפילו ערובי תבשילין ואיך נכשל בלפני עיור לא תתן מכשול

אלא אם תאמר שחשב שערבים הם כמו שכתב רש"י שם שלכן ביקש שירחצו רגליהם שמא ישתוו לאפר רגליהם לעבודה זרה, ולכן לא חשש להאכילם תרעובת בשר וחלב. אבל עפ"ז צריך עיון שהרי הוא צוה לשרה לושי ועשי עוגות ואומר רש"י ולחם לא הביא לפי שפרסה אשתו נידה ולא רצה שתטמא את הלחם, ולכאורה אם סבר שערבים הם הם מה חשש אברהם הרי באם בשר וחלב לא הפריע לו כ"ש לחם טמא שזה רק חומרא וצ"ע

ואגב מילתא יש להעיר שהרי אסור להניח בשולחן בשר וחלב יחדיו בלא היכר עיין ביו"ד קפ"ט ואיך לא הקפיד אברהם, ואולי י"ל שדברי הפסוק והוא עומד עליהם, הוא שאברהם שימש כהיכר ושמירה לבל יתערבבו האיסורים, כמו שבשבת התירו להשתמש לאור הנר ואין חשש שמא יטה אם נמצא משהו עליהם כשומר

פנינים מן הארכיון

להאר"י ז"ל היה חולי מעיים רוב שנותיו הקצרים כך מצאתי כתוב בערוך השולחן או"ח סימן כ"ה סעיף סע"ק ח

כנגד הטענה שמי שאין לו סמיכה לא לרב ות"ח ייחשב, כתב בשו"ת שואל ומשיב רביעאה חלק ג' סי' מו'. בושני מכם רבנים המערערים, וכי תלמיד חכם גדול חובר חיבורים מחוכמים יצטרך להורמנא שלכם

כשמביאים פסוק ואינו משלים אותו כותב וגו.., וכאשר מביא מאמר מדבריהם ואינו משלימו כותב וכולי מובא בפתח דבר מכ"ק קדושת אדמו"ר למפתח העניינים דספר התניא, בשם התשבי ערך "גמר". והטעם שכך כותבים כותב שם, ע"פ מרז"ל כל פסוקא דלא פסקי' משה אנן לא פסקינן לי', ולכן אומר שיגמור

בספר מדגל עוז כתב בשם אדמו"ר האמצעי נ"ע שהתבטא ביחס למאורע המבהיל שקרה שם, ואמר בזה הלשון: מה אעשה ואתם שומעים שקוראים לאבא בשם "רב" והנכם שותקים שער המעשה אות צ'. ובספר כללי הפוסקים וההוראה כלל עד' הרשה, דלכאורה ע"פ המובא בצ"צ בכמה מקומות, (לדוגמא בחי' ח"ב מהדו"ח, קצ"ה ע"ב אות מב', שמציין שם במ"פ לשולחן ערוך הרב,) מפורש בשם שו"ע הרב, ובמבוא לקונטרס השולחן לגר"ח נאה שם טוען הוא לזיוף מהבחור הזעצער, עיי"ש

מה למדנו בישיבה???י

מה מצטייר אצלכם כשאתם שומעים את המושג "רב ותלמיד"?י

המושג רב ותלמיד מצטייר במוחי כדבר עתיק או במקרה הטוב כמשל ל.....,י
מה איתכם? כנראה אותו הדבר. כן אני חושב שאף אחד לא יחלוק עם העובדה שאין (אצלנו לפחות) את המציאות הזו. ואפרש שיחתי

באו ננסה לנתח קימעה את המושג הזה, ומתוך זה להבין מה מתוכו לא מיושם היום, ובכן בעיון שטחי במקורות נמצא שהתלמיד למד את רוב חכמתו אצל רבו (מעניין לדייק למה לא אמרו חז"ל רוב תורתו, והביאור בפשטות שלא ע"י התורה שהוא מקבל הוא נהפך לרבו אלא ע"י חכמתו כלומר שהוא מקבל את מוחו והלך משבתו של הרב, אז הוא נהיה רבו)י

ועד שחז"ל אמרו שרק בשנה הארבעים ללימודו אצל רבו קאי איניש ויורד לדעת רבו. (שמובן ששנת הארבעים היא לא השנה האחרונה) ואין הכונה על הבנה גרידא כמובן, אלא הוא ירש את אופן לימודו, ומהלך מחשבתו, ומובן שעל רב כזה חלים על התלמיד כל הלכות כבוד רבו המבוארים ברמב"ם ובשו"עכן כך היה פעם בזמן חז"ל. למדו אצל אותו רב במשך שנים רבות עד שהתלמיד קנה כביכול את מוח רבו

אחר כך נוצר גם מצב של תלמיד מובהק גם בלי נוכחות הרב, למשל שיטת ר' חיים, או טלז ויש את הלימוד הליטאי, "עיון" והדרך החסידי הונגרי "בקיאות" ועוד המון דרכים לדרך הלימוד, שהם כבר לא קשורים לאיש המלמד זה עתה, אלא הדרך סוללה ע"י מחולל השיטה ובישיבתו כל מוסרי השיעור הולכים בדרכו, כך היה בישיבות שראש הישיבה ומחולל הדרך הוא הנהיג את הישיבה והפך לדרך אשר כולם ילכו בה.....י

לא נאריך איך כל זה מתפתח שם, אלא נעבור למגרש שלנו. הרבי רש"ב "ניסה" להנחיל דרך מסויימת בלימוד, הובאה בקוטנרס עץ חיים, אך לדאבוננו, וכפי ששמעתי בשם ר"י כפר חב"ד הגר"י כץ שיח' שניסה ללכת בדרך זו, שאין הדבר בגדר היכולת, ולדעתי גם הרבי הולך בדרך קצת אחרת מהרבי הרש"ב, כי הרבי כותב באחד ממכתביו שצריך געשמק בלימוד, ואת זה אפשר רק בדרך הפלפול והסברא...י

עכ"פ לדעתי נוצר מצב שאין שיטה אחת בישיבות חב"ד, אלא כל השיטות והדרכים מצאו את מקומם בישיבותינו, הכל תלוי בראשי הישיבה.. אם מדובר על תלמידי ר' יוסף גולדברג ה"ז שיטת ההתמקדות במילים, אם מדובר על ר"י שלמד "שם" (ליטאים) אז כמובן שזה מה שהוא נותן, וכך הלאה... רק מצב זה לדעתי יצר מצב של חוסר שיטה וגישה בריאה ללימודי הסוגיות בישיבות וזה גרם לשטחיות קשה בלימוד הגמרא..י

אך לדעתי בעיית הבעיות שלשמה אני כותב מאמר זה, (אחרי דיונים רבים עם מנהיגי הישיבות)היא, שכל זה היה סביר אם לפחות באותה ישיבה עצמה הרצף של שלוש שנים היה בשיטת ראש הישיבה, כלומר אם זה בדרך הפלפול אז כל מגידי השיעורים היו הולכים באותו דרך, או האידיאל היה שנמצאים אצל אותו מגיד שיעור שלוש שנים, כנהוג בעולם הליטאי, אבל המצב הקשה השורר כיום הוא שכל שיעור הבחור נחשף לסוג חדש של לימוד... למשל ישיבה כמו מגדל העמק, בשיעור א' אתה נחשף לאחד שיכול לפלפל שבוע על מילה אחת ברש"י, שיעור ב' עומד בפניך בקי עצום שמשחק עם כל הש"ס כולו ומשתדל לרדת הלכה למעשה, שיעור ג' ראש הישיבה שמוסר שיעור מנומק ועמוק ומאיר בצורה מדהימה את הדף המקומי עם מפרשיו. מסקנה הבחור החבד"י משתתף בתיאטרון לימודי למשך שלוש שנים, ואם הוא מוכשר הוא הבין אם לא.......י

התווכחתי לאחרונה אם ר"י באמריקה שטען שהבחורים אצלו מחליפים ישיבות כל שנה, ואמר שזה לא סביר וכו.... ואני טענתי שהצדק עימו היה באם היה מדובר בישיבה ליטאית, כלומר בחור שמחליף ישיבה הוא בעצם מחליף את דרך הלימוד, אבל אצלך כל שנה מחליפים ישיבה.... כל מגיד שיעור זה שיטה חדשה, א"כ מה רע לבחור בעובדה שמחליף את מקום לימודוויש עןד להאריך בנושא כאוב זה אשר משוכנע אני בלי ספק שהוא מרכיב מרכזי בחוסר הלמדנים, והייתי אומר בחוסר הרצון להפוך לכזה, וכל זה במחנינו דווקא

וזה עדיין בלי להכנס בבעיה הכ"כ קשה של חוסר החומר הממשי איתו יוצא כל בחור אחרי שנות לימוד מפרכות, כלום ממש כלום, ועוד חזון למועד

מה אתם אומרים

בלוג מן התורה מנין? ברוח הבלוג

ב"ה

שלום וכט"ס לחברים הנכבדים בבלוג

ברוח הבלוג אכתוב כמה מילים כפתיחה

רבא היה אומר מילתא דבדיחותא תחילה ובדחי רבנן". מקורות: תניא פ"ז, לקו"ש בכ"מ - לא מצאתיו לע"ע בש"ס

:

בלוג מן התורה מנין ?

א) "בלוג, הקפידה עליו תורה" (תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף סא ע"ב

ב) "בלוג, מוגש בגלל עצם" (תלמוד בבלי מסכת מנחות דף נט ע"א

היות ולא מצאתי איזה 'מדרש פליאה' [ שמוליק (: ] על פרשת השבוע

אכתוב להלן כמה ווארטים חמודים הקשורים לפרשת השבוע פ' וירא ובדחי רבנן

‏ כעת חיה והנה בן לשרה אשתך" - חסיד עשיר, שהיו לו בנות רבות ובן לא היה לו, עלה אל הרבי שלו בבקשה שיחון אותו בבן

זכר, והגיש לו "פדיון" הגון בסך ב"ן זהובים. נטל הרבי את ה"פדיון", נכנס לאן שנכנס, ועשה מה שעשה, יצא ואמר לחסיד: לך לשלום, כעת חיה ולאשתך בן. לשנה אחרת ילדה אשתו של החסיד תאומות. בא אל הרבי בטרוניה. אמר לו הרבי: אמנם כן, ראיתי בשמים אותיות בן, אך לא שמתי לב לשני תגים קטנים עליהם: ב"ן - ב' נקיבות... ע"כ

----

זעקת סדום ועמורה כי רבה" - מדוע 'זעקת' ולא 'צעקת' ? - כי בסדום אין 'צדיק'... ע"כ

----

הכצעקתה" - "ורבותינו דרשו, צעקת ריבה אחת שהרגוה במיתה משונה על שנתנה מזון לעני כמפורש בחלק.(רש"י)

כשעלה ר' לוי"צ מברדיצ'ב על כס הרבנות, התנה עם ראשי הקהילה שלא יצטרך להשתתף באסיפות פרנסי הקהל, אלא כאשר ירצו לתקן תקנה חדשה. פעם אחת קראו את הרב לאסיפה, והוצע בה לתקן תקנה שלא יוכלו עניים ממקומות אחרים לחזר על הפתחים בעיירתם. אמר להם ר' לוי יצחק: והלא התניתי עמכם שלא תקראוני לאסיפה, אלא אם תרצו לתקן תקנה חדשה? תמהו הפרנסים ואמרו: רבנו, והרי באמת רוצים אנו לתקן תקנה חדשה! אמר להם: זו לא חדשה היא, שכן כבר בסדום הייתה נהוגה... - מוגש כחומר למחשבה לקראת כינוס השלוחים העולמי

----

בעז"ה נוסיף ונעדכן בחידושי תורה ודברי חסידות העולים על שולחני. בימים אלו אני עוסק בסוגיא דדין 'שליחות' בקידושין דף מ"א והלאה, באם מי ממכם למד הסוגיא כדבעי ויש לו מה לחדש בנושא, אשמח אם יעלה על הכתב

אסיים בווארט של הרבי מקוצק: הרבי מקוצק היה אומר : לכל יהודי צריך שיהיו שני כיסים. באחד יחזיק את

"בשבילי נברא העולם", ובאחר - "ואנכי עפר ואפר"... ע"כ

----

בברכה, ש"ש

כמה דברים שאולי לא ידעת

ומאי דטעין משום ושונא מתנות יחיה, זהו זהירות בעלמא בדור הזה ורובא דרובא ידם פשוטה לקבולינהו בשמח' למתנו שו"ת חיים שאל חלק א סימן עד ד"ה מב

אין ללבוש חלוק מכובס שלא עברו עליו שמונה ימים אחר שנתכבס, שהכינים הראשונים חוזרין וחיים, וקשין לצרעת שוע"ר הלכות שמירת נזקי גוף ונפש ובל תשחית

הרבי שלל את הביטוי האנגלי ל"שואה" - האליקאסט התועדויות תשמה א' עמ' 1045

בספר פתחא זוטא על חגיגה דף ט' מביא בשם גדול א', דהיכא דהמורה טעה באיזהו שאלות מהוראות איסור והיתר גרע יותר מאילו טעה והכשיר איזהו דבר שלא עפ"י דין, כיון שבגרם להאכיל טריפות ר"ל הוי רק עבירה ותשובה ויום הכיפורים מכפר, משא"כ מי שהחמיר והטריף דבר כשר הוי עבירה שבין אדם לחברו ואין יום הכפורים מכפר. והוא פלפל ע"ז

מסר לקוראים ולמתעניינים

לכל קוראי בלוג זה, אשר לוקחים מזמנם לבקר בהיכלי, חן חן לכם ואשתדל לספק את סקרנותכם

ובכן זה מה שתראו ותקראו במסגרת הבלוג הלזה

אשאל אותכם למשל מה ילדינו יודעים על ר' זושא מאניפולי, או מי זה פנחס קוריצ'ער, למה הבורות שולטת בחדרים שלנו כ"חסידי חב"ד". נדבר יחד גם על כוכב אחר שנקרא "שאגת אריה"" רבי עקיבא איגר" או "כף החיים" ואפילו "משנה ברורה", אין לילדינו מושג בדמויות אלו

יש לי גם מה לומר על המתרחש בישבותינו ... אויש כמה יש לי בבטן, נברר האם כדאי שיהיה מגיד שיעור אחד לכל מהלך הישיבה, האם אפשר היום לקבל שיטה בלימוד, נברר איך הבחורים שלנו לא מתביישים ליצור מחלוקת בין רבינו יונה לר' חיים בריסקער, או למצוא סתירה בין תוס' הראש לתוספות שלנו בגמרא, אין לכם מושג מה אני חושב על המשפיעים שלנו, האם לתבוע מהבחורים אהבה בשרית לרבי, או לדבר על שמירה מכל מיני איסורים וד"ל,ועוד ועוד

נספר לכם ונשתף אותכם בהירהורים מקוריים בענייני שלום בית,בכותרות- הצניעות מול הצביעות, ה"בגדים" מסתירים או מחפים, סטיה או סקרנות, זוגיות מחושבת או זורמת.... ועוד הרבה נושאים כמו חסידישקייט מול איידלקייט ובלי סוף מחשבות

אוסיף פה ושם כמה פנינים שנמצאים באמתחתי בענייני הלכה ושונות, ווארטים ורעיונות על ענייני היום ועוד

קיומה של במה זו וחיותה היא ההיענות והדיאלוג הערותיכם ופירגונכם.. תקוותי לשגשוג והנאה

הזמן גרמא

בפרשיות אלו עוסקים אנו במצות מילה, על כן ברצוני לשתפכם בקושיא שאין לי עליה פותר המספק

נודע סיפור המובא בש"ס מנחות על דוד מלך ישראל שנכנס לבית מרחץ וראה עצמו ערום, אמר אוי לי שאעמוד ערום בלא מצוה, וכשנזכר בברית שבבשרו נתיישבה דעתו

ונפשי בשאלתי, א' מה עם מצות הפאות והזקן (אף שמצות אלו הם רק לאו היינו לא לגלח ואין בזה קום ועשה, אבל עדיין אינו ערום בלא מצוה) או אפי' תורה שלמד איפה כל החסד שגמל ודאי שזה עימו

וראיתי להחתם סופר שמיישב באומרו, דכל מצוה ע"פ רוב שייך שנעשתה עם נטיה כל שהיא, וע"ז קבל דוד המלך שחשב שכל מצוותיו נגועות בחשבונות זרים מעימו ית', אך כשנזכר בבריתו שמח דזה וודאי שלא לא נגוע בנטיות

אך זה חכם יתקרי אבל מה כל זה קשור לבית מרחץ, מחשבה כזו יכולה להתעורר באמצע תפילתו של דוד, או באמצע שיעור וכדומה

ועוד אתמה בסיפור דוד, סיפור זה קרה כנראה (לפני העיון) באמצע חייו, א"כ אחד מן השניים

או שלא נכנס לבית מרחץ עד אז, או שלא עלה בדעתו מחשבה זו, בין כך ובין כך צע"ג

מה אתם אומרים

פנינים מהארכיון

שירים עבריים או לועזיים, שענינם שלילי – גרע העברי מהלועזי רמב"ם פהמ"ש אבות פ"א מי"ז

אמר ר' נחמן [מברסלב]: העולם טועה בשתיים. חושבים שתלמיד חכם אינו טועה אף פעם, וחושבים שאם טעה שוב אינו תלמיד חכם

כתב בספר פלא יועץ, האוכל יותר מכדי סיפוקו, א. עובר בבל תשחית, ב. מאבד זמן האכילה, ג. זמן היציאה, ד. אם יתקלקל האיצטמוכא, יהיה טרוד

בשם הרה"ק הדברי חיים מצאנז: הסיבה ששייר הקב"ה ממי המבול, שנעשו מהן מרחצאות מרפא כחמי טבריה וכו' – הוא כדי שכאשר בני אדם יתמהו מדוע עשה הוי' ככה, להביא מבול לעולם. יראו את הנהגת בני אדם כפי שהיא רח"ל במקומות אלו, ויבינו וכו