איתא במדרש, שבשעה שעמד הקב"ה לתת את התורה לישראל באו המלאכים וטענו תנה הודך על השמים "טענתם היתה שבתור עליונים ,להם מגיעה התורה ,ולא לתחתונים( בני ישראל )השיב להם הקב"ה תשובה ניצחת והלא אכלתם בשר בחלב אצל אברהם" ובזה דחה טענתם עד כאן דברי המדרש
לפי מדרש זה תקשי (שבלא מדרש זה יש לומר שהקדימו חלב לבשר שלא צריך הפסק מעיקר הדין) איך הכשיל אברהם את המלאכים בבשר וחלב, הרי קיים כל התורה כולה ואפילו ערובי תבשילין ואיך נכשל בלפני עיור לא תתן מכשול אלא אם תאמר שחשב שערבים הם כמו שכתב רש"י שם שלכן ביקש שירחצו רגליהם שמא ישתוו לאפר רגליהם לעבודה זרה, ולכן לא חשש להאכילם תרעובת בשר וחלב. אבל עפ"ז צריך עיון שהרי הוא צוה לשרה לושי ועשי עוגות ואומר רש"י ולחם לא הביא לפי שפרסה אשתו נידה ולא רצה שתטמא את הלחם, ולכאורה אם סבר שערבים הם הם מה חשש אברהם הרי באם בשר וחלב לא הפריע לו כ"ש לחם טמא שזה רק חומרא וצ"ע
ואגב מילתא יש להעיר שהרי אסור להניח בשולחן בשר וחלב יחדיו בלא היכר עיין ביו"ד קפ"ט ואיך לא הקפיד אברהם, ואולי י"ל שדברי הפסוק והוא עומד עליהם, הוא שאברהם שימש כהיכר ושמירה לבל יתערבבו האיסורים, כמו שבשבת התירו להשתמש לאור הנר ואין חשש שמא יטה אם נמצא משהו עליהם כשומר
5 תגובות:
זכור לי שראיתי אך אינני זוכר איפה, שזה לא בגלל הערבים, אלא הוא עצמו לא רצה להיטמאות
ועל מה שהערת שאסור לשים בשר וחלב באותו שולחן, מובא בספר 'כמוצא שלל רב' בשם א' מגדולי האחרונים (אינני זוכר את שמו) שלכן כתוב 'והוא עומד עליהם' שהיה 'שומר' כמו שהוא בנוגע לנר בשבת שמועיל שומר שלא יטה. [כמדומני שרעק"א בסי' פ"ט דן בזה אם מועיל שומר ופוסק שלא מועיל שיש חילוק בין בב"ח לנר, כי בנר השמירה היא רק על רגע אחד שיחלש האור, משא"כ בבב"ח שהוא בכל רגע ורגע, אבל כמובן שבשביל 'ערבים' אפשר להקל]
אגב יש לי צ"ע אחר בפרשה זו: על מה שכתב רש"י שא"א עדיף מלוט כי הוא ביקשם לנקות אבק רגליהם כי נזהר לא להכניס ע"ז לביתו משא"כ לוט שקודם הכניסם ורק אח"כ ניקו רגליהם. הרי רש"י "עצמו" בפסוקים שם עם לוט כותב טעם אחר שהוא כדי שיכול לומר שהרגע באו והראיה שעדיין האבק ברגליהם
ואשמח לקבל תשובה על זה.
ראשית יישר כוחך על הצטרפותך
בנוגע למה שהינך כותב, על ראשון ראשון
בנוגע לבשר וחלב הרי זכיתי לכוון במה שכתבתי בעצמי שזהו הפירוש של "והוא עומד עליהם" ומעניין השו"ט שהינך מביא
ובנוגע לצ"ע שלך הרי שלשיטתך תקשה יותר שרש"י שם מתחיל בקושיא "וכי דרכן של בנ"א ללון תחילה ואח"כ לרחוץ?" שלפי שה הרי מניין לרש"כ שבקש שירחצו רגליהם בגלל עבודה זרה הרי זו הדרך לרחוץ קודם הלינה
ולכן נ"ל שברירא מילתא שאברהם חשש מאיסור ע"ז כי מדובר בעבודה זרה ובטוח שחשש מזה דווקא ואם לוט היה כמו אברהם היה לו גם לחשוש על כזה איסור חמור אלא שבשבילו היה חשוב רק מה יחשבו אנשי סדום כמ"ש רשי כאן
יישר כח על ה'יישר כח'.
בנוגע למה שתירצת, קשה לי שסוף סוף ה"ז 'סכנת נפשות' לא סתם ש'מעדיף' כך או כך, ושמא כוונתך שע"ז הוא מג' דברים שיהרג ואל יעבור ? אבל הרי כאן הוא רק להכניס לביתו (ספק) ע"ז וע"ז וודאי שלא אומרים יהרג ואל יעבור
מניין לך בפשוטו של מקרא שהיה זה עניין של "סכנת נפשות"
ומשמע מרש"י שהיה רק אסור להזמין מבלי להודיע, ואין רמז לפיקוח נפש
אולי בפסוקים אחרים , אדרבה)י)
ועוד יש למקום לומר דכל העניין ספק גדול שהרי ספק באם יבואו אנשי סדום ויראו, ואף אם יבואו ויראו ספק יעלילו ספק לא יעלילו
ובנוגע לספק ע"ז יש לעיין אם זה לא נקרא אז שעת השמד שאז אפי' על ערקתא דמסאני יהרג וכך משרטט הרמב"ם בהלכות עבודה זרה פרק א' את התקופה, אף שאין ראיה כ"כ
א. ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאוד, ואם תאמר שלה עד כדי הריגה הרי כתוב 'הכצעקתה' של אותה ריבה וכו'. וזה הרי בפשש"מ.
ב.אפ"ת שזה שעת השמד וכו', ה"ז לא ספק ש'הוא' יעשה ע"ז, אלא רק בלהכניס לביתו ועל זה אמרתי שוודאי אין 'יהרג ואל יעבר'.
אבל אה"נ אתה צודק שלא כתוב במפורש
שהיה זה סכנת נפשות
וא"כ השאלה לא כ"כ ברורה כמו ששאלתי מעיקרא.
חן חן.
הוסף רשומת תגובה