יום שבת, 25 בדצמבר 2010

פרשת שמות

פרשת שמות כשמה כן הוא, שם - שמות.

"ואלה שמות הבאים מצריימה את יעקב..."

מצינו בגדרו של ה"שם" סתירה בהבנתו, מחד כל עניינו של שם הוא חיצוני לחלוטין, ע"מ שיוכל ליצור קשר בין שני בני אדם, לחיות ובהמות אין שם פרטי כי אין קשר ותקשורת ביניהם, לו יצוייר שהיה האדם יחיד בעולמו נראה שלא היו קוראים לו בשם, (וכך היה עם האדם הראשון שנקרא אדם ורק אחרי יצירת אשתו ניתנו להם שמות).

ולאידך ה"שם" מורה על מהותו הכי פנימי של האדם! בקבלה ובחסידות מוסבר ששם אינו דבר סתמי ומקרי שנבחר על-ידי בני האדם, אלא הוא מסמל את מהות האדם - השם הוא "צינור שפע החיים"

והראיה, איש או אישה שמוצאים עצמם מעולפים אפשר להעירם מעלפונם ע"י קריאה בשמותיהם, רק כך מגיעים לעמוק נפשי יותר מהעילפון החיצוני יחסית למהותו של האדם, ודווקא ע"י השם חותרים ומגיעים למקומות הכי פנימיים. כך מובא בספרי קבלה ומביא זאת רבינו הזקן בשער היחוד והאמונה, ששמו של אדם הוא המחיהו אות אות וחיותה כל אחד עם כמות ההשתלשלויות של אותה האות לפי זה משתנה האדם (עי"ש). זאת הסיבה שנוהגים להוסיף שם לאיש שנמצא במצב של חולי קשה ל"ע מוסיפים לו שם ע"מ לנות את השפעת חיותו ע"י שם מחודש כנודע (תלמוד ר"ה, טז).

"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה" יש לומר שלמצריים ירדו רק ה"שמות" היינו החלק החיצוני גרידא הוא יורד למצריים.

מהותו של יהודי לא יכול להיות בגלות, אין שליטה גלותית במהותו של יהודי ( כנודע מבפרי חסידות) .

"אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים", אך כשמהותו של יהודי לא מוגבל בגלות, הוא מתיר עצמו אם הוא רק ירצה!!.


אין תגובות: