תובנה פרשת שבוע חלק א'.

ספר דברים הוא החמישי שבחומשי התורה ונקרא משנה תורה, כל הנאמר מיפי משה רבנו בספר זה, נאמרו בשלושים וששה ימים האחרונים לחיו. מהראשון בשבט משנת הארבעים לצאת בני ישראל מארץ מצרים עד ז' באדר. משה מפי עצמם אמרם ברוח הקודש שהייתה חופפת עליו בכל עת ושכינה מדברת מתוך גרונו ובלשון שכאילו משה מאליו הוא מדבר. "אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל".

אמנם עיקר הספר בשם משנה תורה נקרא, וענינו הוא "משנה, כלומר חזרה על דברי התורה שכבר נאמרו או נרמזו בארבעת הספרים הקודמים, אך עובדת אומרו כל זה בימיו האחרונים יש בו ללמד משהו על דור שלא יכיר מנהיגו, משה מכין תקופה ומצבים בו ההתמודדות תהיה רק מלימוד העבר. ספר דברים מלא בהוראות, משה משדלם ליראה את ה', אלה שהיו ושמעו מספיק להם רמז, אך משה פונה לא רק לאבותינו שאיתם כרת ה' את הברית, כי אם אתנו אנחנו אלה פה היום.

לחיות בזמן של חושך אשר אותותינו לא ראינו, אמנם זה קשה אך משה נותן הוראות ברורות, מוסר על העבר ודרך לעתיד. אך דא עקא ההוראות נראה אומנם שהם חד משמעיים אך פתאום מסתבר שהם דו משמעיים זה אומר בכה, וכך התכוון הרבי, וזה אומר בכך ובזה.
והפלא הוא שגם לזה ידע להתכונן משה רבנו ולתת תורת חיים איך לומדים שיחה של הרבי בלי פלפולים מחד ובלי שטחיות מצד שני.
משה רבנו קבל את התורה יחד ומסרה לעם ישראל, ולאחר שמסרה ה"ה בדיוק ככל יהודי המחויב לכל תרי"ג מצוותיה בדיוק כפי שהקב"ה לימד אותו בפרשת יתרו. ולמי שמתקשה בהבנה עומד רבשכ"י ומספר מה אמר ה' למשה.

אך בהתקרב יום המיתה, יום שאין מי שיחדד יבהיר וימסור את האמת הצרופה דעת תורה, ויבואו אלו מול אלו ויתנבלו ברשות התורה. משה רבנו חוזר על עשרת הדברות אך הפעם הוא לא רק מזכיר לנו אותם, הוא גם ובעיקר מלמד אותנו איך בשר ודם, בדעת תחתון של כל יהודי וחסיד, לומד את עשרת הדברות. אבל הפעם משה עצמו חזר ופירש הדברים לשומעים יותר ממה שהבינו בשמעם אותן הדברות לראשונה. ולא רק פירש הדברים להבהירם על דיוקם אלא בעיקר כאמור לימדם איך ללמוד את עשרת הדברות הראשונים שנאמרו מפי הגבורה, איך יהודי צריך להבין ולפענח פשט בשיחה שנאמרה מפי הגבורה. מה מותר להוסיף, איך אפשר לפרש, ומה אסור לפרשן. וכשנתעכב בהבדלים בין הדברות בפרשת יתרו לאלו שאמר משה בפרשתינו. נגלה שיעור עיוני ורעיוני ברור באיך לומדים שיחות אחרי ג' תמוז.

אנוכי ה' אלוקיך..... לא תעשה לך פסל ... לא תשתחוה להם ולא תעבדם...
שתי הדברות הראשונות אין שום שינוי לשון ביניהם כתב הרמב"ן לפי שאותן שמעו מפי הגבורה וא"א להוסיף ביאור יותר ממה שהאדם מבין בהם כשהוא שומע מפי הקב"ה.

אך לאידך כמה פסוקים אחרי, כתיב שמור את יום השבת לקדשו כאשר צוך ה' אלוקיך. כאן בא שינוי מהאופן בו זה נאמר בפרשת יתרו, שם הלשון הוא "זכור" ולא "שמור" ומשה הסיף גם את המילים "כאשר צוך ה' אלוקיך". בדבר שינוי זה כבר התעכבו במדרש ובראשונים ובראשם רש"י הרמב"ן והרשב"ם ועוד, ושאר פרשני המקרא.
אך חובתינו היא להתמקד על עצם השינוי ולא רק על פירושו ופרשנותו.
המילה זכור היא יותר פסיבית, שמור לעמתה יותר אקטיבית וממשית. (כביכול) כלומר משה רבנו שמע מהקב"ה זכור, וכשהוא חוזר על זה לעצמו ולעמו הוא מפרשן את זה פסיעה אחת קדימה. באיזה רשות? ואין זה כפי שנראה להלן רק פירוט דברים אלא נראה שזה כמעט צווי שונה. באיזה רשות (רמב"ן)?
ומצד שני הוא מסיים במילים חד משמעיות שלא נכתבו בפרשת יתרו. כאשר ציוה ה'. וכאן הבן שואל הלא אתה בעצמך שינית בתחילת הפסוק???

ללמדך שיש וכל שינוי אפי' כחוט השערה אסור בתכלית האיסור, ויש שמצוה להוסיף ולחדד גם אם נראה כשינוי קיצוני, האמת שזה בדיוק כאשר ציוה ה'.

מסופר על העיק דוינסק שהנהיגו אותה שני המאורות הגדולים הגאון הרגאטשובי רבי יוסף רוזין והגאון בעל האור שמח רבי מאיר שמחה הכהן. הראשון שימש כמנהיגה של עדת החסידים, ושהשני היה מנהיג את השאר. באחד מסמטאות דוינסק נשמעה המולה רבתית וצעקות עפו לכל עבר, עמדו שם שני אנשים שנפגשו בדרכם האחד מעדת החסידים ועמיתו מהצד השני, ובאופן טבעי החלו להתווכח על דבר גדולתו של המנהיג. החסיד טען בלהט שרבו הוא בלי ספק גדול הדור, ועמיתו טען שהאור שמח בודאי עוקף אותו בכפליים בחריפותו ובקיאותו ואין ספק שהוא הגדול מבניהם ....
עבר שם איש פשוט עד מאוד, ושמע בסקרנות את טענותיהם, ואז באופן מפתיע הוא ביקש להביע את דעתו, וכך אמר: יוקח נא מודד, וימדדו את שני המנהיגים ויוכחו לראות מי הגדול מבין השנים, הביטו אליו ברחמנות השנים, וניסו להסביר לו שהם כלל לא התכוונו לגודל במובן הפשוט של המילה, וכשאמרו גדול הדור התכוונו למשמעות הערכית של המילה גדול ולא גדול כפשוטו. האיש הקשיב חשב ואז השיב בזלזול אה פשעטלאך.....

פרשנות והסברים אינם בגדר פשעטלאך. והיצמדות למילים באופן חד משמעי לא תמיד נחשב ל"פשט". ולכן כשלומדים שיחה של הרבי אמנם יש לקחת את הדברים כפשוטם, אך לא תמיד כפשטם.
איך נדע מה איך ומתי גם על זה משה רבנו חשב (ועל כך בהזדמנות). אך עיקר העקרים כדי לא להגיע לטרוף חושים וקיצוניות, כך ורק כך צריך לגשת לתורת משה ונלמד לשמור לעשות את החוקים ואת המשפטים אשר משה דובר באוזנינו היום.

איך מה וכמה בפרק נוכל ללמוד מהשינויים בהמשך הפסוקים

ועך כך בפרק ב'.