בשולחן ערוך [סוף סי' רמ"ב] כותב הרמ"א, ש"נהגו לאכול פשטידה בליל שבת, זכר למן שהיה מכוסה למעלה ולמטה". [שהיה טל מלמטה וטל מלמעלה, ובאמצע היה המן]. וכוונת הרמ"א היא, לפשטידת בצק הממולאת בבשר. והגאון הק' ממונקאטש [בספרו נמוקי אורח חיים סי' רע"א אות ב] כותב שענין זה קיים גם ב"לאקשן קוגל" שמסביב הוא החלק הקשה והשרוף, ובתוכו נמצא החלק הרך הטעים לאכילה.
וכתוב בספרים הק' – שראשי תיבות של המילים "ו'המן כּ'זרע ג'ד ל'בן" שנאמרו בנוגע למן, הם ראשית תיבות כּוגל [בכּף מודגשת, שנקראת כמו האות קוּף].
ובשם הרוזינער. השבת ענינה "אחדות" של כל הבריאה, שביום השביעי שבת וינפש שכל הבריאה היתה מושלמת וכו'. וכשהגיע השבת, אמר אדם הראשון לכל הבריאה "בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו" וגו' – שכל הבריאה משתחווה [שעניינה ביטול אל מי שמשתחווים לפניו] לקב"ה, ומתאחדת בביטול גמור כלפיו. וכמו כן בקוגל, האטריות שהיו נפרדות כל אחת לעצמה, מתדבקות ומתאחדות כגוש אחד
תגובה 1:
ראיתי בסספרים הק' כתוב, שקוגל הוא מלשון "כעיגול" – ומרמז גם כן זכר למן שכתוב בתורה שהיה כזרע גד וגו', ופירש רש"י שהיה עגול.
הוסף רשומת תגובה