והיה עקב תשמעון, כותב רש"י את המצות הקלות שאדם דש בעקביו תשמעון. משה רבינו בסדרים אלו מצוה מוסר והזהרות לימים יבואו, מחנכם ליראת שמים אמיתית וכנה, שאינה תלויה בחייו של המנהיג או בנוכחותו. אלא יראת ה' אוצרו ודרכו. כמאמר אחד הצדיקים על דברי רז"ל "במקום שאין איש השתדל להיות איש" היינו גם כשאין איש הנמצא ומסתכל עליך השתדל להשאר בגדר איש. זה המסר!
וכמו תמיד כשיוצא לי לקרוא או לשמוע על "יראת שמים" אני שואל את עצמי שאלת תם.
מה בין יהודי ירא שמים ליהודי חסידי, מה בין יראת שמיים לבין חסידישקייט. סתם שאלה בלי כוונות רעות, פשוט להבין! ותתפלאו או שלא, סביבתי מתקשתה להסביר באופן ברור וחותך את ההבדל בין המושגים. עד שאחד המשפיעים פסק לי, דהא והא חד הוא. יהודי ירא ה' חב"דניק זו היא חסידישקייט.
לדעתי וזו רק דעתי, המושג חסידישקייט בדור העקב שלנו. קיבל הבנה מעוותת ומחרידה, והמדאיג ביותר הוא, שנעשה בו שימוש לא טהור וחמור מאוד. וכדלקמן.
אלו מסקנותיי! מפתיעות אולי אך זאת האמת. יהודי שמתפלל במתינות שלושה תפילות בציבור, לומד חת"ת רמב"ם וקובע עיתים לתורה, ומחנך את ילדיו בדרך ישראל סבא, אינו נקרא יהודי חסידי. הוא חסיד הוא ירא ה' אך לא חסידי!!
ולאידך בחור שמתוועד יומם ולילה, משתכשך בין חסידים ומשפיעים, ומתפלל חמש שעות ביום, ובקי בכל הניגונים.. הוא עדיין לא בחור חסידי. הוא עדין, הוא מופשט, הוא מושלם, אבל הוא בפירוש לא חסידי!!.
וכאן המקום להזכיר גם תופעה נפוצה ומקוממת במבחנינו בדור השביעי, והיא השימוש הציני של כל מיני נושרים למיניהם באופן הכי בוטה ב"חסידישקייט" לאמור אני חלק מהעידית כי אני בוכה בגעגועים עזים לרבי בפארבריינגען וכו... זה מזכיר לי מה ששמעתי בשם המשפיע ר' שמואל גרונם שהסביר פעם בהתועדות: שישנם כאלו שלומדים חסידות כדי לחפש עצה כיצד להפטר ממחשבות זרות וכיו"ב מנגעי הנפש. ואמר שלא זהו ענין לימוד החסידות, אע"פ שבדרך במילא חסידות עוזרת גם לזה. והמשיל הדבר לאוצרות המלך המלאים בכל הון דעלמא, כסף זהב, אבנים טובות ומרגליות - הכל שם הוא באופן הנעלה והעשיר ביותר. ובין הדברים יש שם גם מגריפה, אלא שגם היא עשויה מזהב ואבנים טובות. והנה למרות שהמגריפה עשויה לנקות עמה הזבל והלכלוך, אבל שוטה הוא זה שישתמש במגריפה שכזו לצורך ניקוי לכלוך גס. וכך סיים ר' גרונם, הוא בנוגע ללמוד החסידות - חסידות היא אור אלוקי שגילו לנו רבותנו הקדושים - ואבן טובה ויקרה בכתר המלך וכו' וכו'. אך אין זה הדרך להשתמש בה רק לשם ניקוי הלכלוך והזוהמא הרוחניים, אף שבאמת הדבר פועל פלאות.
ווארט יפה אך דומני שר' שמואל גרונם לא ידע עד כמה ישתמשו בכלי הנקיון המלכותי המשובץ ועשוי כולו מיהלומים, כדי לנקות את המצפון ולהתכבד בו (תרתי משמע באופן) ולהשתמש בתגא בצורה הבזויה ביותר. שעליהם כדאי להאריך במסגרת נפרדת. חובה על מנהיגינו לספר להם באופן הכי נחרץ, שבלי זקן אתה לא שייך לחב"ד בכלל, ומטפחת במקום פאה (ולא מטעמי צניעות) אתה "נפרד" ולא יעזרו שום בכיות בשום התוועדות.
מה זה אם כן חסידי? לחסידישקייט יש הגדרה אחת ויחידה והיא "עבודה" זאת מילת הקסם! "עבודה" (או כעין לשון הרבי בהקדמה לקונטרס עניינה של תורת החסידות, לשנות טבע מדותיו)הכוונה עבודה עצמית, תיקון המידות, להשתנות. לא על כמות זמן התפילה הכוונה, אלא על המושג "ארבעטן אף זיך" ולכן יהודי ירא שמיים בתכלית, המקיים קלה כבחמורה. זו אמנם שלימות מסויימת אך לא חסידישקייט, כי הוא אמנם בדרגה נעלית ברוחניות אך הוא יציב ולא נע, (כמבואר בליקוטי אמרים תניא) הוא לא נלחם והוא לא משתנה.
חסידשקייט באה לעשות אותך אחר. בחסידישקייט המטרה היא לא ההישג הרוחני, אלא עצם המלחמה בעצמיך, אין הדגש על השינוי כמו על הלהשתנות. כמה אנשים יכולים לאמר לך שעוד כמה שנים ישתנו מן הקצה אל הקצה ברוחניות? (אני מדבר על אנשים שבמצב רוחני סביר)
עבודת התפילה, ניגונים, שיחות מאמרים פארבריינגען, אהבה בשרית בין חסידים, כל אלו נועדו לשמש לך ככלי נשק במלחמה עם עצמיך. או הייתי אומר תוצאה של עבודה תמידית לשינוי, זה המסובב ולא הסובב. אחרת זה להכניס את החתול לתנור בכדי שירדו גשמים כמשל הידוע. בן אדם שעובד על עצמו יכול לאהוב באמת את חברו, חסיד שעובד על מידותיו ממילא יושב בהתועדות ומנסה להפנים....
כל מי שלא עובד עם עצמו, הוא יכול לצעוק רעבע, להתפלל שעות, לקיים כל מצוה בתורה בהידור, להיות בקי בכל תורת הרבי, להיות מופשט מעינייני עולם הזה, והרשימה ארוכה... אין להם ולחסידישקייט כלום.
אגב למי שמחפש יהודים חסידיים ברובם הוא ימצא אותם מדברים בהתועדויות, ולא משמשים בתפקידים רוחניים והם ממש לא מפורסמים, חפש אותם בעיקר באמצע כולם, הם לא נראים כ"כ תתאמץ זה כדאי!!.
וכמו תמיד כשיוצא לי לקרוא או לשמוע על "יראת שמים" אני שואל את עצמי שאלת תם.
מה בין יהודי ירא שמים ליהודי חסידי, מה בין יראת שמיים לבין חסידישקייט. סתם שאלה בלי כוונות רעות, פשוט להבין! ותתפלאו או שלא, סביבתי מתקשתה להסביר באופן ברור וחותך את ההבדל בין המושגים. עד שאחד המשפיעים פסק לי, דהא והא חד הוא. יהודי ירא ה' חב"דניק זו היא חסידישקייט.
לדעתי וזו רק דעתי, המושג חסידישקייט בדור העקב שלנו. קיבל הבנה מעוותת ומחרידה, והמדאיג ביותר הוא, שנעשה בו שימוש לא טהור וחמור מאוד. וכדלקמן.
אלו מסקנותיי! מפתיעות אולי אך זאת האמת. יהודי שמתפלל במתינות שלושה תפילות בציבור, לומד חת"ת רמב"ם וקובע עיתים לתורה, ומחנך את ילדיו בדרך ישראל סבא, אינו נקרא יהודי חסידי. הוא חסיד הוא ירא ה' אך לא חסידי!!
ולאידך בחור שמתוועד יומם ולילה, משתכשך בין חסידים ומשפיעים, ומתפלל חמש שעות ביום, ובקי בכל הניגונים.. הוא עדיין לא בחור חסידי. הוא עדין, הוא מופשט, הוא מושלם, אבל הוא בפירוש לא חסידי!!.
וכאן המקום להזכיר גם תופעה נפוצה ומקוממת במבחנינו בדור השביעי, והיא השימוש הציני של כל מיני נושרים למיניהם באופן הכי בוטה ב"חסידישקייט" לאמור אני חלק מהעידית כי אני בוכה בגעגועים עזים לרבי בפארבריינגען וכו... זה מזכיר לי מה ששמעתי בשם המשפיע ר' שמואל גרונם שהסביר פעם בהתועדות: שישנם כאלו שלומדים חסידות כדי לחפש עצה כיצד להפטר ממחשבות זרות וכיו"ב מנגעי הנפש. ואמר שלא זהו ענין לימוד החסידות, אע"פ שבדרך במילא חסידות עוזרת גם לזה. והמשיל הדבר לאוצרות המלך המלאים בכל הון דעלמא, כסף זהב, אבנים טובות ומרגליות - הכל שם הוא באופן הנעלה והעשיר ביותר. ובין הדברים יש שם גם מגריפה, אלא שגם היא עשויה מזהב ואבנים טובות. והנה למרות שהמגריפה עשויה לנקות עמה הזבל והלכלוך, אבל שוטה הוא זה שישתמש במגריפה שכזו לצורך ניקוי לכלוך גס. וכך סיים ר' גרונם, הוא בנוגע ללמוד החסידות - חסידות היא אור אלוקי שגילו לנו רבותנו הקדושים - ואבן טובה ויקרה בכתר המלך וכו' וכו'. אך אין זה הדרך להשתמש בה רק לשם ניקוי הלכלוך והזוהמא הרוחניים, אף שבאמת הדבר פועל פלאות.
ווארט יפה אך דומני שר' שמואל גרונם לא ידע עד כמה ישתמשו בכלי הנקיון המלכותי המשובץ ועשוי כולו מיהלומים, כדי לנקות את המצפון ולהתכבד בו (תרתי משמע באופן) ולהשתמש בתגא בצורה הבזויה ביותר. שעליהם כדאי להאריך במסגרת נפרדת. חובה על מנהיגינו לספר להם באופן הכי נחרץ, שבלי זקן אתה לא שייך לחב"ד בכלל, ומטפחת במקום פאה (ולא מטעמי צניעות) אתה "נפרד" ולא יעזרו שום בכיות בשום התוועדות.
מה זה אם כן חסידי? לחסידישקייט יש הגדרה אחת ויחידה והיא "עבודה" זאת מילת הקסם! "עבודה" (או כעין לשון הרבי בהקדמה לקונטרס עניינה של תורת החסידות, לשנות טבע מדותיו)הכוונה עבודה עצמית, תיקון המידות, להשתנות. לא על כמות זמן התפילה הכוונה, אלא על המושג "ארבעטן אף זיך" ולכן יהודי ירא שמיים בתכלית, המקיים קלה כבחמורה. זו אמנם שלימות מסויימת אך לא חסידישקייט, כי הוא אמנם בדרגה נעלית ברוחניות אך הוא יציב ולא נע, (כמבואר בליקוטי אמרים תניא) הוא לא נלחם והוא לא משתנה.
חסידשקייט באה לעשות אותך אחר. בחסידישקייט המטרה היא לא ההישג הרוחני, אלא עצם המלחמה בעצמיך, אין הדגש על השינוי כמו על הלהשתנות. כמה אנשים יכולים לאמר לך שעוד כמה שנים ישתנו מן הקצה אל הקצה ברוחניות? (אני מדבר על אנשים שבמצב רוחני סביר)
עבודת התפילה, ניגונים, שיחות מאמרים פארבריינגען, אהבה בשרית בין חסידים, כל אלו נועדו לשמש לך ככלי נשק במלחמה עם עצמיך. או הייתי אומר תוצאה של עבודה תמידית לשינוי, זה המסובב ולא הסובב. אחרת זה להכניס את החתול לתנור בכדי שירדו גשמים כמשל הידוע. בן אדם שעובד על עצמו יכול לאהוב באמת את חברו, חסיד שעובד על מידותיו ממילא יושב בהתועדות ומנסה להפנים....
כל מי שלא עובד עם עצמו, הוא יכול לצעוק רעבע, להתפלל שעות, לקיים כל מצוה בתורה בהידור, להיות בקי בכל תורת הרבי, להיות מופשט מעינייני עולם הזה, והרשימה ארוכה... אין להם ולחסידישקייט כלום.
אגב למי שמחפש יהודים חסידיים ברובם הוא ימצא אותם מדברים בהתועדויות, ולא משמשים בתפקידים רוחניים והם ממש לא מפורסמים, חפש אותם בעיקר באמצע כולם, הם לא נראים כ"כ תתאמץ זה כדאי!!.
תגובה 1:
חומר למחשבה
הוסף רשומת תגובה